ג'רום ק. ג'רום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

משמאל לימין: קארל הנטשל (הריס), ג'ורג' וינגרייב (ג'ורג') וג'רום (ג'יי).

ג'רום ק. ג'רום (2 במאי 1859 - 14 ביוני 1927), סופר ומחזאי אנגלי. ג'רום כתב ופרסם עשרות נובלות, סיפורים קצרים ומחזות. הספר שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) הוא יצירתו הידועה ביותר.

[עריכה] ביוגרפיה

ג'רום קלפקה ג'רום (Jerome Klapka Jerome) נולד בשנת 1859 בוולסול, אנגליה. ג'רום היה הבן הרביעי והאחרון להוריו, ג'רום קלפ ומרגרט ג'רום. אביו היה מהנדס שעזב את עבודתו בעסקי המכרות זמן קצר לאחר הולדת ג'רום. המשפחה עברה ללונדון ב־1862, שם חייתה בעוני יחסי כאשר האב עוסק במסחר בכלי מתכת.

ג'רום היה בן 12 כשמת אביו בשנת 1871. הוא נטש אז את לימודיו בבית הספר. מאוחר יותר אמר: "מה שילד לומד בשש שנות לימוד בבית-ספר, הוא יכול ללמוד בבית, בעזרת מוכר ספרים אינטליגנטי, בשישה חודשים."

בגיל 14 החל לעבוד כקופאי בתחנת הרכבת יוסטון. אחיו הגדול נפטר ממחלה, אחיותיו נישאו ועזבו את לונדון, וג'רום טיפל באמו החולה עד פטירתה כשהוא בן 15. הוא הצטרף ללהקות שחקנים נודדות שהציגו בכפרים, כשהוא משחק כמעט כל תפקיד בהצגה: "בהמלט, למשל, שיחקתי כבר את כל התפקידים פרט לאופליה."

לאחר שלוש שנות עיסוק במשחק הבין שהמשחק אינו ייעודו, והחל לכתוב מחזות. במקביל עסק במגוון עבודות - בין היתר עבד אצל קבלן בניין, אצל סוכן בורסה ואצל עורך דין.

הוא התגורר בלונדון בחדר שכור עם חברו ג'ורג' ויינגרייב, פקיד בנק (האיש שעליו מבוססת דמותו של ג'ורג' ב"שלושה בסירה אחת"). ויינגרייב עודד את ג'רום לכתוב. החוויות שצבר בתקופה זו יצאו לאור בספרו "על הבימה ומחוצה לה". מכירות הספר ביססו אותו כלכלית. ג'רום בנה לעצמו חיי חברה מוצלחים, והתיידד עם קארל הנצ'ל (האריס ב"שלושה בסירה אחת"), שניהל עסק צילום לשירות הדפוס. ג'רום, ג'ורג' וקארל נהגו לבלות את זמנם בשיט על התמזה.

בגיל 29 התחתן עם גרושה בשם ג'ורג'ינה, שאותה כינה אתי. הם בילו את ירח הדבש שלהם על התמזה, שם קיבל ג'רום את ההשראה לכתיבת "שלושה בסירה אחת". רוב המידע בספר מבוסס על יומן התמזה של צ'ארלס דיקנס, וחוויותיו של ג'רום עצמו על התמזה ובקרבתה. את הספר כתב בדירתו ברחוב צ'לסי גארדנס 104, שממנה נשקף נוף הנהר. בדירה זו התגורר עם אשתו ג'ורג'ינה, עם בתם רוואנה, ועם בתה של ג'ורג'ינה מנישואים קודמים (גם שמה היה ג'ורג'ינה, אך היא כונתה אלסי).

"שלושה בסירה אחת" יצא לאור ב־5 במרץ 1889, כשג'רום היה בן 30. ג'רום ומשפחתו עברו לגור בבית מרווח בשכונת סנט ג'ונס ווד, ומשם עברו למרכז רובע מייפר היוקרתי, ליד הייד פארק. ג'רום ערך שני כתבי עת ספרותיים - 'איידלר' ו'טודיי', והתיידד עם רבים מהסופרים האנגליים, ביניהם ישראל זנגוויל, ה'. ג'. וולס, ארתור קונן דויל, ג'יימס מתיו ברי, ריידר הגארד, ג'ורג' ברנרד שו, רוברט לואיס סטיבנסון, אנטוני הופ, רודיארד קיפלינג ועוד רבים נוספים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה ניסה ג'רום להתגייס לצבא האנגלי, אך לא התקבל. לבסוף הצטרף כנהג אמבולנס לצבא צרפת, אך בשובו מן המלחמה ניכרו השפעותיה על אופיו. אירוע מצער נוסף היה פטירתה של בתו החורגת, אלסי, ב־1921. אשתו ואלסי אינן מוזכרות לעיתים קרובות באוטוביוגרפיה של ג'רום. את החלק הזה של חייו הפרטיים לא רצה לפרסם, כך טען.

ג'רום לקה בשבץ בזמן טיול עם אשתו, ולאחר אשפוז בבית חולים מת ב־14 ביוני 1927. בן 68 היה במותו.

אשתו נפטרה 11 שנים לאחר מכן, ב־25 באוקטובר 1938. רוואנה, בתו של ג'רום, לא נישאה מעולם, ומתה בשנת 1966. ג'רום, אתי, אלסי ואחותו של ג'רום קבורים בחצר כנסייה בכפר יולם באוקספורדשייר, לא הרחק מהתמזה.

[עריכה] כתביו ומורשתו

במשך חייו פירסם ג'רום כ־40 ספרים ומחזות, בנוסף לפרסומים קצרים רבים נוספים. הוא שאף להכרה חברתית כסופר רציני, בדומה לדיקנס, אך הוא זכור כהומוריסט, בעיקר בזכות ספרו "שלושה בסירה אחת". "שלושה בסירה אחת" תורגם לשפות רבות.

ג'רום נודע בצורת כתיבתו המקורית, שבה הוא עושה שימוש בהגזמות ובתיאור פשוט של מצבים מצחיקים ואירוניים. הוא ציני מאוד ביחסו למצבים שהוא מתאר, ואחת מהטכניקות המרשימות ביותר שלו היא היכולת לשנות את תאורי המצב במשפט אחד, ולתאר את שינויי ההרגשה של דמות מקיצוניות אחת לשנייה. בעיני רבים נחשב ג'רום הסופר המצחיק ביותר בהיסטוריה. עם זאת, הספר "שלושה בסירה אחת" ספג גם קיתונות של ביקורת שלילית - לדעת חלק מהמבקרים לא היה בו אלא הומור זול, ללא איכויות ספרותיות.

אחד מן התומכים של ג'רום היה חברו הטוב, ישראל זנגוויל. זנגוויל כתב מאמר על "שלושה בסירה אחת", בו הוא מתבדח על חשבונם של המבקרים שאהבו את הספר בתחילה, אך תקפו אותו ברגע שהצליח.

זנגוויל שוחח עם ג'רום על אמונותיו הציוניות וג'רום כתב באוטוביוגרפייה שלו, "חיי וזמני", את דעתו על הציונות:

"תמיד סברתי שהסכנה הגדולה ביותר לציונות היא, שהיא תתגשם ותהפוך למציאות. ירושלים הייתה חזון נפלא ליהודים, עמוד האש שהלך לפניהם לאורך מאות שנים של צרות ורדיפות. כל זמן שהיא נשארת בגדר חלום, יכול כל יהודי, ולו האומלל ביותר, לנצור אותה בלבו ולהעביר את המורשת הנפלאה הזאת לילדיו. אבל מי, בשם האלוהים, רוצה להפוך אותה לעיירה עלובה ונידחת בצד מסילת הרכבת לבגדד? ודאי לא הציונים..." (תרגם דני קרמן).