ג'ורג' לאקוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ג'ורג' פ. לאקוף (נולד 1941), הוא פרופסור לבלשנות (ובייחוד, בלשנות קוגנטיבית) באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, שם הוא מלמד מאז 1972. אם כי חלק ממחקריו עוסקים בשאלות מסורתיות בבלשנות, כמו התנאים לכך שמבנה בלשני מסוים יהיה תקין מבחינה תחבירית, הוא מפורסם ביותר עבור רעיונותיו על המרכזיות של המטאפורה למחשבה האנושית, להתנהגות הפוליטית ולחברה. הוא מפורסם גם עבור מושג שהמציא לגבי המתמטיקה אך שיושם גם לתחומים אחרים, "חשיבה מוגשמת" (embodied mind). בשנים האחרונות הוא הרחיב את מחקריו לתחום הפוליטי, והוא ייסד טרסט מוחות פרוגרסיבי, מוסד רוקרידג'.

[עריכה] חשיבה מחדש על המטאפורה

לאקוף החל את הקריירה שלו כסטודנט ואח"כ כמורה של התאוריה של הדקדוק הטרנספורמטיבי שפותח על ידי נועם חומסקי. אך בשנות השישים המאוחרות הוא הצטרף לתלמידים לשעבר אחרים של חומסקי על מנת לפתח את הבלשנות הגנרטיבית (generative semantics) כאלטרנטיבה לתחביר הגנרטיבי של חומסקי. בראיון הוא אמר:

"בתקופה זו, ניסיתי לאחד את התחביר הגנרטיבי של חומסקי עם הלוגיקה הפורמלית. עזרתי לפתח את התאוריה הבלשנית המוקדמת של חומסקי. נועם טען אז - כפי שהוא עדיין טוען היום, למיטב ידיעתי - שהתחביר פועל באופן עצמאי מהמשמעות, ההקשר, הרקע, הזיכרון, העיבוד הקוגנטיבי, וכל היבט אחר של הגוף... כשחקרתי את פרטי התאוריה המוקדמת, גיליתי כמה מקרים שבהם הסמנטיקה, ההקשר וגורמים אחרים משפיעים על החוקים ששולטים על המצאותם של ביטויים או מלים מסוימות. התחלתי לפתח תאוריה אלטרנטיבית ב-1963, ויחד עם חוקרים אחרים כמו חאג' רוס וג'ים מקקאוולי, המשכתי לפתחה במשך כל שנות השישים"

המחלוקות שלו עם חומסקי הובילו לויכוחים עזים בין בלשנים שנודעו כ"מלחמות הבלשנות".

התזה המקורית של לאקוף על המטאפורה המושגית (conceptual metaphor) בוטאה בספר שלו ושל מרק ג'ונסון, "מטאפורות שאנו חיים על פיהן" (1980).

המסורת המדעית המערבית ראתה במטאפורה הבנייה לשונית בלבד. הכיוון העיקרי של מחקרו של לאקוף הוא הטענה שמטאפורות הן בעיקר הבנייה מושגית, ושלפיכך הן מרכזיות להתפתחות החשיבה. הוא אומר כי "מערכת המושגים הרגילה שלנו, שעל פיה אנו חושבים ופועלים, היא מטבעה מטאפורית באופן בסיסי". חשיבה לא-מטאפורית לדעת לאקוף אפשרית רק כשאנו מדברים על המציאות הפיזית הטהורה. עבור לאקוף, ככל שרמת ההפשטה גבוהה יותר, נחוצות שכבות רבות יותר של מטאפורה על מנת לבטאה. אנשים לא שמים לב למטאפורות האלה מסיבות שונות. סיבה אחת היא שמטאפורות נעשות ל"מתות" ואנו לא מזהים את מקורם. סיבה אחרת היא שאנו פשוט לא שמים לב מה קורה סביבנו.

לדוגמה, בויכוח אינטלקטואלי המטאפורה השלטת היא בדרך כלל של הויכוח כמלחמה:

הוא ניצח בויכוח
לא ניתן להגן על טענותיו
הוא הפיל את כל הטענות שלי
הביקורת שלו קלעה ישר למטרה
אם תשתמש באסטרטגיה הזו, הוא יחסל אותך

עבור לאקוף, ההתפתחות של החשיבה היא בעצם תהליך של פיתוח מטאפורות טובות יותר. היישום של עולם ידע אחד לעולם ידע אחר מאפשר תפיסה והבנות חדשות.

אם היא נכונה, לתאוריה של לאקוף יש משמעויות מרחיקות לכת, בעולם המדעים המדוייקים ובמדעי החברה, וגם באינטראקציות אנושיות בסיסיות.

[עריכה] על חשיבה מוגשמת (embodied mind)

כשלאקוף טוען שהשכל הוא "גופני", הוא טוען שכמעט כל החשיבה האנושית, גם המופשטת ביותר, תלויה ומשתמשת באמצעים "נמוכים" כמו המערכת התנועתית-חישתית והרגשות. לפיכך המוגשמות היא דחיה לא רק של הדואליזם בין חומר ורוח, אלא גם של הטענות שאפשר להבין את החשיבה האנושית ללא להיזקק ל"פרטי היישום" שלה.

לאקוף מציע שלושה טענות בעד המוגשמות. ראשית, הוא משתמש בראיות מסימולציות ניורולוגיות ושל רשתות נוירונים, והוא טוען שניתן להבין מושגים מסוימים, כמו צבע ויחסי מקום (לדוגמה, "אדום" או "מעל") על ידי בחינה של דרך פעולת התפיסה או התנועה שלנו.

שנית, בהתבסס על ניתוחי שפה של בלשנות הקוגנטיבית, הוא טוען שהחשיבה שלנו לגבי נושאים מופשטים כמו מלחמה, כלכלה, או מוסר, מושרשים בחשיבה שלנו לגבי נושאים ארציים יותר כמו יחסי מקום.

לבסוף, בהתבסס על מחקרים בפסיכולוגיה קוגנטיבית ובמחקרים בפילוסופיה של השפה, הוא טוען שרק מעט מהקטגוריות שמשמשות בני אדם הן חדות ומובחנות, כפי שהיו אם הן היו רק מושגים מופשטים. למעשה, הן דומות הרבה יותר לעולם הפיזי המורכב, שבו דברים אינם נחתכים באופן ברור.

"אנו יצורים נוירולוגיים", טוען לאקוף, "המוח שלנו קולט את המידע שלו משאר הגוף. הגוף שלנו והצורה שבו הוא פועל בעולם משפיע בצורה עמוקה ביותר על המושגים שבו אנו חושבים. אנחנו לא יכולים לחשוב כל דבר - רק מה שהמוח הגופני שלנו מאפשר".