ג'ון דייוויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

קפטן ג'ון דייוויס (באנגלית: John Davis)‏ (1550-‏?1605) היה אחד ממגלי הארצות החשובים ביותר שפעלו בזמן שלטון אליזבת ה-I, במיוחד באזורי הקוטב הצפוני.

דייוויס נולד בסנדרידג' שליד דארטמות' בשנת 1550 בקירוב. מאז שהיה ילד היה מלח, ואף יצא למספר מסעות עם אדריאן גילברט; המשפחות גילברט וראליי מוצאן מדבון משכונתו של דייוויס , ונראה שחברותו עמם השתלמה בהמשך חייו.

בינואר 1583 נראה שפתח את עיצוב המעבר הצפון מערבי במפתו כדרכם של פרנסיס וולסינגהם וג'ון די; ייעוצים מספר באו לאחר מכן; וב-1585 הוא החל במסע המחקר הראשון שלו במעבר הצפון-מערבי, בו הוא החל בחופה המזרחי מכוסה הקרח של גרינלנד, ולאחריו דרומה אל כף הפרידה; משם פנה צפונה בשנית וחצה את מישור החוף הגרינלנדי המערבי, וכאשר מצא ים נקי מקרח התווה מסלול לסין מהמעבר הצפון-מערבי. ב-66° צ', לעומת זאת, התמוטט דייוויס באי באפין, ולמרות שהמשיך מעט במיצר קאמברלנד, והכריז שזיהה אותו כמיצר שקיווה לו, הוא פנה בחזרה בסוף אוגוסט.

דייוויס ניסה שנית ב-1586 וב-1587; במסע האחרון הוא פילס דרכו דרך המיצרים במפרץ באפין אשר עדיין קרויים על שמו, חצה את מערב גרינלנד אל 73° צ', וכמעט הגיע לאפרנאביק - חבל ארץ בצפון גרינלנדד. הדבר גרם לו לעשות מאמץ אחרון למצוא מעבר מערבי לאורך צפון אמריקה. נקודות רבות בקו הרוחב של ים הקרח הצפוני (מיצר קאמברלנד, כף ולסינגהם, מיצר אקסטר וכדומה) נושאות שמות שהעניק להן דייוויס, המדורג כאחד מגדולי מגלי הארצות של אזור ים הקרח הצפוני (ה-Arctic), יחד עם באפין והדסון. כמו פרובישר, גם דייוויס כמעט פספס את גילוי מפרץ הדסון דרך מיצרי הדסון (מפלי דייוויס הזועמים).

נראה כי ב-1588 היה דייוויס מפקדה של ספינת "הכלב השחור" (the Black Dog) נגד הארמדה הספרדית; ב-1589 הוא הצטרף אל רוזן קאמברלנד למסע אל האיים האזוריים, וב-1591 הוא ליווה את תומס קייוונדיש במסעו האחרון, במטרה לחפש מעבר צפון-מערבי בחלקיה האחוריים של אמריקה. אחרי שיתר המשלחת של קייוונדיש שבה ללא הצלחה המשיך דייוויס לנסות לחצות בעצמו את מצר מגלן. למרות שיצא וידו על התחתונה בשל מזג אוויר גרוע גילה דייוויס את איי פוקלנד באוגוסט 1592 על ספינת ה-Desire. צוות הספינה נאלץ להרוג כ-14,000 פינגווינים למאכל בזמן שהיו על איי פוקלנד. הם אחסנו את בשר הפינגווינים כך שיוכלו לשוט הביתה, אך הבשר התקלקל כשהגיעו אל האיים הטרופיים, והדבר גרם למסע הביתה להפוך לאסון - רק 14 מתוך 76 אנשי הצוות נותרו בחיים.

לאחר שובו ב-1593 הוציא דייוויס לאור חיבור שימושי על ניווט מעשי, "סודותיו של יורד הים" (The Seaman's Secrets, 1594), ועבודה תאורטית ב"תיאור הידרוגרפי של העולם" (The World's Hydrographical Description, 1595). המצאתו, קוודראנט כפול וגבי (המכונה "קוודראנט דייוויס" על שמו), המודדת את קו הרוחב, הייתה בשימוש רחב בקרב הספנים האנגליים הרבה לאחר שהקוודראנט המשתקף של הדלי הומצא. ב-1596 - 1597 נראה שדייוויס הפליג עם ראליי (כמפקד ספינתו של סר וולטר עצמו) במסע אל גדר (Cádiz) והאיים האזוריים; וב-1598 - 1600 הוא ליווה משלחת גרמנית אל אזור הודו כנווט, בהפלגה מפלאשינג, בחזרה אל מידלברג והתחמקו בעור שיניהם מהרס בשל בגידה באשין, סומטרה (Achin, Sumatra).

בשנים 1601 - 1603 ליווה דייוויס את סר ג'יימס לנקסטר (sir James Lancaster) כנווט ראשי במסע בשירותה של חברת מזרח הודו; ובדצמבר 1604 הפליג שוב לאותו היעד, הפעם כנווט למען סר אדוארד מישלבורן (sir Edward Michelborne/Michelbourn). במסע זה נהרג דייוויס על ידי שודדי ים יפניים בבינטאנג (Bintang) אשר ליד סומאט (Sumat).