בני היל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

עטיפת DVD המכיל מערכונים של בני היל

אלפרד הווארת' היל (21 בינואר 1924, סאות'מפטון, אנגליה - 19 באפריל 1992, טדינגטון, אנגליה), המוכר יותר כבני היל, היה שחקן קומי בריטי פורה. למעשה, היה אחד מגדולי הקומיקאים הבריטיים בעלי הכרה בינלאומית. הוא היה עובד באופן כפייתי והיו לו מעט חברים, ואפילו עמיתים שהכירו אותו מקרוב התעקשו כי מעולם לא היה לבד, אך הוא היה מרוצה מחברת עצמו. היל מעולם לא נישא, אף כי הציע נישואין לשתי נשים, אחת מהן הייתה בתו של כותב בריטי, ונדחה על ידי שתיהן. מעולם לא היה לו בית בבעלותו ואף לא רכב. תחת זאת העדיף לשכור דירה קטנה בטדינגטון, במרחק הליכה נוח מהסטודיו של טדינגטון, שם הסריט אפיזודות חד-פעמיות בנות-שעה של תוכנית הטלויזיה המופע של בני היל.

[עריכה] קריירה

כילד, אהב היל להופיע בהפקות בית ספריות וזקף את ההשראה להפיכתו לכוכב לגיבור ילדותו, השחקן צ'רלי צ'פלין. לאחר שעזב את בית הספר, עבד במגוון עבודות כגון חלבן, פועל גשרים, נהג ומתופף, לפני שזכה לבסוף בדריסת רגל בתעשיית הבידור, על ידי הפיכתו לעוזר מנהל במה.

במשך מלחמת העולם השניה, עבד היל במועדונים לגברים עובדים, הצגות תיאטרון קלילות והצגות מזח, בכל רחבי בריטניה. לצורכי במה, שינה את שמו הפרטי ל"בני", כהוקרה לקומיקאי האהוב עליו ג'ק בני. בין סיום המלחמה להופעת הטלויזיה, עבד כשחקן ברדיו. כמאמין מוקדם בטלויזיה, ההופעה הראשונה שלו ברדיו ובטלויזיה הייתה במופע הנקרא שלום לך (1949). הוא המשיך לעבוד מדי פעם עד נסיקת הקריירה שלו בזכות המופע של בני היל ב־1955 בתחנת הטלויזיה של ה־BBC.

המופע של בני היל הציג אותו במספר רב של מערכונים קצרים (יחד עם הנרי מקגי וקרול קליבלנד ואחרים), המתארות תאוותנות, זימה והצלחה לא שקטה. הוא הופיע במגוון תלבושות וכן קומדיה וולגרית וכפל משמעות שימשו כסימן ההיכר שלו. הוא השתמש בהילוך מהיר והומור חזותי ליצירת מה שכינה "אנימציה חיה". כמו כן, השתמש במיומנות בטכניקות כגון פרודיה וחיקוי באמצעות פנטומימה. הוא היה גם מלחין וזמר של שירי טיפוף. להלן דוגמה לחרזנות מבודחת (בשפת המקור, אנגלית):

Roses are reddish

Violets are bluish

If it weren't for Christmas

We'd all be Jewish.

מופעיו נראו בקרב למעלה מ־100 מדינות בעולם. שיר הנושא Yaketi Sax, אשר זכה בפולחן ייחודי משל עצמו, נכתב על ידי בוטס רנדולף.

ב־1969, עבר המופע שלו ל־ITV, שם נשאר עד לביטולו, עם לוח זמנים בלתי קבוע של תוכניות מיוחדות בנות-שעה. בארצות הברית שודר המופע לראשונה בינואר, והוסרט שם עם סדרות מופעים בני חצי-שעה, אשר נערכו מחדש, ונלקטו ממהדורות מיוחדות של 1979 ב־ITV. הגירסאות האמריקניות היו פחות גסות מאלו ששודרו בבריטניה. המופע זכה ב"פרס מיוחד של העיר מונטריאול" בפסטיבל שנערך ב־1984.

המופע של בני היל (1969-1989) הינו סדרת מופעים וניתן למוצאו כסרט וידיאו בארצות הברית. גירסת קובץ המופעים מוכבת מ־111 אפיזודות בנות חצי שעה כל אחת, אשר עברו עריכות מחדש, בהתבסס על הגירסאות המקוריות של מהדורות מיוחדות בנות-שעה שנעשו בעזרת ה־Thames Television, והוקרנו על ידי ITV בבריטניה 3-4 פעמים בשנה. גירסאות בנות חצי-שעה הופיעו גם כן ב־ITV, אף כי התכנים יכלו להיות שונים מאלו שבגרסאות האמריקניות. ב־1989 Thmes הפסיקה לעבוד עם היל, בהסתמך על ציטוטים לגבי ירידה גדולה ברייטינג של מופעיו. היו מי שטענו, כי המופע היה קורבן של תקינות פוליטית, אחרים טענו כי סגנון הקומדיה היה מיושן. סיבה אחת שצוטטה לעיתים קרובות היתה, כי עם התבגרותו הפכה פזילתו לעבר נשים מושכות לפחות קוסמת. מאוחר יותר הקליט היל כמה מופעים לטלוויזיה האמריקנית.

שבשנת 2005 החלו להופיע מהדורות מיוחדות בלתי-מקוטעות של ה־Thames במערכות DVD בקודים אזוריים של DVD של אזורים 1 (הכולל את ארצות הברית) ו־2. באזור 2, כל מהדורה מיוחדת מוצגת למשך שנה וזכאית להיקרא בני היל השנתי. ב־2004, השנה בה החל בני היל להיות משודר ב־BBC America, מהדורות מיוחדות של ה־Thames החלו להופיע בגרסאות בלתי-קטועות במערכות לאזור 1. בניגוד למערכות השידור בבריטניה, הרי שבארצות הברית מערכות השידור משודרות לפי הסדר המקורי: 1969-1971, 1972-1974 ו־1975-1977.

הקלטותיו האודיטריות כוללות: להתקבץ בפיטריה (1961), רדיו טרנזיסטור (1961), קציר האהבה (1963), ארני (החלבן המהיר ביותר במערב) (1971), ועוד רבות אחרות.

בין הסרטים בהם הופיע: האנשים המופלאים במכונותיהן המעופפות (1965), צ'יטי צ'יטי בנג בנג (1968) והג'וב האיטלקי (1969).

הוא גם הופיע יחד עם להקת ג'נסיס.

היל היה גם שמאלי וקרוב-משפחה של הזמרת והשחקנית האוסטרלית הולי ואלאנס

[עריכה] מותו

שלט הנצחה בביתו של בני היל

בריאותו של היל החלה להתדרדר בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20. כשמשקלו 108 ק"ג וגובהו 1.79 מטר, הוא סבל מבעיות לב שיוחסו לנטייתו להשמנה. ב־11 בפברואר 1992, אמרו לו רופאים להוריד 13 קילו ממשקלו והמליצו לו על ניתוח מעקפים בליבו. הוא התדרדר ואובחן כעבור שבוע כסובל מאי ספיקת כליות. היל נפטר "ב, או בסביבות, ה־20 באפריל", לבד בדירתו, בהיותו בן 68 (או 67 לפי כמה מקורות המתארכים את לידתו ל־1925). סיבת מותו נרשמה כחסימת עורקים. מובלים בעקבות ריח צחנה, מצאו שכנים את גופתו ב־24 באפריל , מונחת על כורסה.

צוואתו של בני היל השאירה אחריו רכוש בשווי מוערך של כ־10 מיליון פאונדים. ראשונים לקבל חלקים מצוואה זו היו הוריו, המנוחים בעת פטירתו. אחריהם בתור היו אחיו ואחותו, ליאונרדו ודיאנה, אשר עם אף אחד מהם לא היו לו מערכות יחסים קרובות ביותר, ואשר נפטרו גם כן. מצב זה השאיר 7 אחיינים ואחייניות, אשר ביניהם חולק סכום בשווי מוערך של קרוב ל־7.5 מיליון פאונד. פתק שנמצא בין חפציו מקצה סכומי כסף ענקיים לחבריו הקרובים: סו אפטון, לואיס אינגליש, הנרי מקאגי, בוב טוד ודניס קירקלנד. אולם, על הפתק לא הייתה חתימה ואף לא הייתה עדות לגביו. לכן, לא היה לו כל תוקף משפטי.