בגדאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בגדאד (ערבית: بغداد; תעתיק מדוייק: בַּעְ'דָאד, נהגה בערבית כ'ברדאד', עם ר' לא מתגלגלת) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 5,772,000 (נכון ל2003). היא בנויה על שני עברי נהר החידקל וגשר- סירות שמחבר את שני חלקיה.

בגדאד נוסדה על ידי הח'ליף אל מנצור עוד בשנת 762, ולאחר עשרות שנים אחדות בלבד נהפכה לאחת הערים המפוארות והמפורסמות ביותר בעולם הערבי. היא החליפה את דמשק כבירת האימפריה המוסלמית ששכנה מצפון אפריקה עד פרס. עוד בימי שלטונו של הח'ליף הארון אל-רשיד החלה תקופת הזוהר של בגדאד, ובימיו של הח'ליף מאמון, יורש כיסאו של הארון אל-רשיד, נודעה בגדאד בכל ארצות ערב כעיר המפוארת ביותר בבנייתה, כמרכז מסחרי עשיר וכמקום מגורים לגדולי החכמים והמלומדים הערביים.

אולם כל זה לא החזיק מעמד. בראשית 1258 הגיעו המונגולים בראשות הולגו חאן לשערי העיר, ואחרי מצור קצר, בגדאד נכנעה ב-10 בפברואר. עד מהרה טבחו המונגולים את רוב תושבי העיר, ובראשם הח'ליף אל-מוסתעצם, וזרעו בעיר הרס.

במאות הבאות החליפה העיר שליטים עד שבשנת 1534 נכבשה על ידי השלטון העות'מאני תחתיו הלכה ודעכה.

בגדאד נשארה תחת השלטון העות'מאני עד להקמת ממלכת עיראק תחת שלטון בריטי ב-1921, מאוחר יותר הוכרזה עצמאות רשמית ב-1932 ועצמאות מלאה ב-1946. אוכלוסיית העיר גדלה מ-145,000 ב-1900 ל-580,000 ב-1950.

מלחמת המפרץ ב-1991 גרמה נזק קשה לבגדאד, בפרט לתשתיות התחבורה, החשמל והתברואה שלה. העיר הופצצה בכבדות במרץ ובאפריל 2003 במלחמת עיראק. נזק נוסף נגרם לה מבזיזה חמורה בימים שלאחר מכן. עם הדחת של שלטונו של סדאם חוסיין העיר נכבשה על ידי כוחות ארצות הברית.

מלבד היותה עיר בירה ומרכז שלטונה של עיראק, משמשת בגדאד כמרכז המסחרי והתרבותי והתעשייתי החשוב ביותר בעיראק. במאה ה-12 ישבו בבגדאד כ- 40,000 יהודים, אולם אחרי חורבנה של בגדאד בשנת 1258 הייתה בה רק קהילה יהודית קטנה אשר הלכה וגדלה לאורך השנים, אולם למרות התוקפנות כלפיהם הצליחו להשתלב בקהילה הערבית בבגדאד ואף לעושר רב. לפני תקומתה של מדינת ישראל, נאלצו יותר מ- 80,000 יהודים לעזוב את בגדאד ועיראק ורובם עלו לישראל.