ארתור ניקיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארתור ניקיש (12 באוקטובר 1855 - 23 בינואר 1922) היה מנצח יהודי- הונגרי, שניצח בעיקר בגרמניה. הוא נחשב לפרשן משכמו ומעלה של מוזיקה מאת ברוקנר וצ'ייקובסקי.

Arthur Nikisch February 19 1906 recording for Welte-Mignon in the Leipzig studio of Welte.

ניקיש נולד בלבניי סנטמיקלוש, הונגריה. הוא למד בקונסרבטוריון של וינה, שם זכה בפרסים על קומפוזיציה ועל ביצוע בכינור ובפסנתר. ואולם, תהילתו העיקרית תבוא לו מן הניצוח. בשנת 1877 עבר אל לייפציג והיה למנצח ראשי של האופרה של לייפציג בשנת 1879. הוא ניצח על ביצוע הבכורה של הסימפוניה השביעית של ברוקנר בשנת 1884.

בהמשך התמנה למנצח התזמורת הסימפונית של בוסטון ואחר, בשנת 1895, החליף את קרל ריינקה כמנצח תזמורת גוונדהאוס בלייפציג. אותה שנה נעשה למנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין, והחזיק בשתי המשרות במקביל עד מותו.

הוא היה חלוץ בכמה מובנים. בשנת 1912 לקח את התזמורת הסימפונית של לונדון לארצות הברית, סיור ראשון לתזמורת אירופאית. בשנת 1913, הקליט הקלטה מסחרית ראשונה של סימפוניה מלאה, החמישית של בטהובן, עם הפילהרמונית של ברלין.

ניקיש מת בלייפציג בשנת 1922 ושם נקבר. מיד לאחר מותו, שונה שם הכיכר שבה התגורר ל"ניקישפלאץ", ובשנת 1971 קבעה עיריית לייפציג פרס ניקיש למנצחים צעירים.

מורשתו היא של אחד מאבות הניצוח המודרני, עם ניתוח מעמיק של הפרטיטורה, פעמה פשוטה וכאריזמה, שאיפשרה לו להבליט את מצלול התזמורת במלואו ולהגיע עד למעמקי המוזיקה. סגנון הניצוח של ניקיש זכה להערכתם העמוקה של ליאופולד סטוקובסקי, ארטורו טוסקניני, סר אדריאן בולט ופריץ ריינר, בין השאר. ריינר אמר, "[ניקיש] הוא זה שאמר לי, שאל לי לעולם לנפנף בזרועותי בשעת ניצוח, ושעלי להשתמש בעיני כדי לתת כניסות." (1) (בוויקיפדיה האנגלית)