אלעזר ברק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר אלעזר ברק (נולד ב-1934 בפולין), תא"ל (מיל') בצה"ל, קצין חימוש ראשי בשנים 1973-1978.
ברק התגייס לצה"ל ב-1952, ובמסגרת העתודה האקדמית יצא ללימודים בטכניון שבחיפה, בפקולטה להנדסת מכונות. עם סיום לימודיו ב-1956 הוצב בחיל החימוש, סיים קורס קצינים וקורס קציני חימוש ומילא תפקידי מטה שונים. ב-1962 השתחרר ונסע ללימודים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בארצות הברית. כאשר חזר ארצה ב-1966 חזר לשירות ומונה לראש-צוות שעסק בניסוי כלי-לחימה חדשים. במלחמת ששת הימים שירת כקצין לתפקידים מיוחדים בציר הצפוני בסיני, שבו לחמה "אוגדת הפלדה" בפיקודו של האלוף ישראל טל.
ב-1967 מונה ברק למפקד יחידת הבחינה של חיל החימוש. בשנת 1970 מונה לעוזר טכני לקצין החימוש הראשי בדרגת סא"ל, וב-1971 הועלה לדרגת אל"ם. ב-1973 מונה לסגן קצין החימוש הראשי, תפקיד בו שימש עד למינויו לקצין החימוש הראשי (קחש"ר) בספטמבר אותה שנה, כחודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
חמש שנות כהונתו של ברק כקצין החימוש הראשי אופיינו בשיקום והתעצמות החיל וצה"ל בכלל לאחר המלחמה. בשנים אלו התעצמו והתרחבו עוצבות חילות השדה, והתרחשו השלבים הקריטיים בתכנון ופיתוח טנק המרכבה - הטנק הישראלי הראשון. כמו-כן, אמצעי לחימה חדישים ומתקדמים, בעיקר טילים מונחים, נקלטו בצה"ל. ב-1978 סיים ברק את תפקידו.
לאחר שחרורו מצה"ל היה מעורב ברק בניהולן של מספר חברות ביטחון והיי-טק, בהן תע"ש (סמנכ"ל) וספקטרוניקס בע"מ (חבר דירקטוריון). כמו-כן שימש ד"ר ברק כמרצה בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל אביב.
