שלמה אראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלמה אראל (נולד ב-1920), אלוף בצה"ל, מפקד חיל הים הישראלי בשנים 1966 - 1968.

[עריכה] תולדות חייו

שלמה אראל נולד בפולין בשנת 1920.

עלה לארץ ישראל עם הוריו בהיותו ילד, המשפחה התגוררה תחילה בפתח תקווה ואחר כך עברה לתל-אביב. היה חבר בתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר, בשנת 1936 הוא הקים עם כמה מחבריו את "ברית נוער המרי" שהיה ארגון אנטי-בריטי, אולם הארגון לא התקיים זמן רב ופורק בסופו של דבר.

יצא למחנה ימי של בית"ר באיטליה שם מצא עבודה על ספינת חילוץ איטלקית כמלח, אחרי חמישה חודשים בים חזר ארצה ונעצר על ידי הבריטים עקב פעילותו ב"ברית נוער המרי", הוא בילה חצי שנה בכלא עכו ואז גורש מן הארץ. נסע לפריס ושם עבד כמלח ואחרי כך כשומר בנמל אנטוורפן.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצי הסוחר הבריטי.

אחרי המלחמה חזר לארץ והשתתף במלחמת העצמאות, הוא הצטרף לחיל הים הישראלי ופיקד על מספר ספינות בזמן המלחמה ובתום המלחמה היה מפקד שייטת.

מונה לנספח הצבאי בשגרירות ישראל באיטליה בשנת 1953, ושימש בו בזמן כנספח חיל הים במערב אירופה. בשנת 1956 נשלח לבית הספר לפיקוד ומטה בבריטניה וכשחזר ארצה כעבור שנה הקים קורס דומה בארץ לקציני חיל הים. בשנת 1959 מונה למפקד שייטת המשחתות ובשנת 1960 לראש מחלק ים.

אראל הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד חיל הים בשנת 1966, הוא היה מפקד החיל בזמן מלחמת ששת הימים, שנחשבה כישלון מבחינת חיל הים הישראלי. בתקופת כהונתו פקדו את החיל שני האסונות הגדולים בתולדותיו: היעלמותה של הצוללת אח"י דקר, וטיבועה של המשחתת אח"י אילת. אראל פרש מתפקידו ומצה"ל בשנת 1968.

בשנת 1973 היה חבר בחוג לאיחוד הליכוד יחד עם מיכאל איתן, יגאל כהן-אורגד ואחרים.