הכוזרי

פֿון װיקיפּעדיע

ספר הכוזרי איז א פילאזאפישער ספר פון ר' יהודה הלוי. דער ספר איז געשריבן געווארן אויף אראביש דורך ר' יהודה הלוי און יהודה אבן תיבון האט דאס איבערגעזעצט אויף לשון קודש.

דער ספר איז אויסגעשטעלט פון דיסקוסיעס צווישן א גוי (מלך הכוזרים) מיט א ייד אויף די יסודות הדת. פאלגנדיג איז א טייל פון דער ספר:

(ב) אמר הכוזרי: תאר נא לי אפוא, מה מעשי החסיד אצלכם:

(ג) אמר החבר: החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו. הנותן לכל יושביה את לחם חוקם, ומספק להם כל צורכם במידה נכונה, והוא נוהג בכולם בצדק. לא יעשוק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו. כי על כן, הוא מוצא את כולם בשעה שהוא צריך להם, נישמעים לו, ממהרים להענות לקריאתו, עושים ככל אשר יצוום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם:

(ד) אמר הכוזרי: לחסיד שאלתיך, לא למושל:

(ה) אמר החבר: החסיד הוא הוא המושל. שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו, והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש, כמו שנאמר "ומושל ברוחו מלוכד עיר", והוא האיש הראוי לשלוט כי אילו עמד בראש מדינה, היה נוהג בה בצדק, כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו. שכן הוא חוסם את הכוחות המתאוים ומונע אותם מעבור גבולם, לאחר שנתן להם חלקם, וסיפק להם כל מה שממלא חסרונם: מאכל במידה, ומשתה במשורה ורחיצה, וכל השייך לה כפי הצורך, וכן הוא חוסם את הכוחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו, לאחר שסיפקם ונתן להם חלקם בנצחנות, עד כמה שזו נחוצה לויכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים..." (ספר הכוזרי, מאמר שלישי, ב'-ה')

כוזרי איז א אידישער גרונד ספר איבער אמונה און השקפה אויסגעפארעמט אין א דעבאטע מיט א קעניג וואס האט זיך נאכדעם מגייר געווען צו די אידישע גלויבן צוזאמן מיט זיין גאנץ פאלק.

ביי די חסידים האט מען נישט געלערנט דער ספר פון וועגן דער איסור פון פארשן אין אמונה.