תקרית אלטמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקרית אלטמרק הוא כינויו של עימות ימי שאירע במהלך מלחמת העולם השנייה בין בריטניה לגרמניה ב-16 בפברואר 1940, במים הטריטוריאליים של נורבגיה (אז מדינה נייטרלית). האלטמרק, ספינת אספקה גרמנית שלוותה על ידי ספינות נורבגיות, הייתה בדרכה חזרה לגרמניה כשעל סיפונה 299 מלחים בריטים שנשבו לאחר טיבוע מספר ספינות בריטיות שהוטבעו על ידי הסיירת הכבדה הגרף שפיי, שטבעה בעצמה אחרי קרב ריו דה לה פלטה בדצמבר 1939.

התקרית הייתה ככל הנראה האירוע האחרון בהיסטוריה של הלוחמה הימית בו נעשה שימוש בחרבות.

לאחר שיורטה על ידי המשחתת הבריטית HMS Cossack בפיקודו של פיליפ ויאן, חיפשה האלטמרק מחסה בפיורד ייוסינגפיורד (Jøssingfjord), אולם המשחתת הבריטית עקבה אחריה ואילצה אותה לעלות לחוף. אז עלו הבריטים על הספינה ולאחר קרב פנים אל פנים בו נעשה שימוש בכידונים, הכניעו את צוות האלטמרק ושחררו את העצורים. המלווים הנורבגים מחו, אך לא התערבו. ההסבר הרשמי שניתן מאוחר יותר על ידי הממשלה הנורבגית היה שעל פי האמנות הבינלאומיות, מדינה נייטרלית לא מחויבת להגן על צד לוחם שתחת חסותה כנגד כוח חזק בהרבה.

הנורבגים כעסו על כך שהנייטרליות שלהם הופרה, אך לא רצו להיגרר למלחמה האירופית. למרות זאת, תקרית האלטמרק זרעה ספקות באשר לנייטרליות הנורבגית בקרב בעלות הברית ובעיני גרמניה. שני הצדדים החזיקו בתוכניות מגירה לפעולה צבאית נגד נורבגיה, בעיקר כדי לשלוט על תנועת עפרת הברזל השבדית, בה הייתה תלויה תעשיית החימוש הגרמנית הייתה תלויה בשלבים המוקדמים של המלחמה. תקרית אלטמרק שכנעה את היטלר שבעלות הברית לא יכבדו את הנייטרליות הנורבגית, וב-19 בפברואר החליט להחיש את התכנון למבצע וסריבונג, הכיבוש של דנמרק ונורבגיה, שבסופו של דבר התרחש ב-9 באפריל 1940.