אוניית מערכה זוטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוניית מערכה זוטא או אוניית מערכה של כיס (בגרמנית: Panzerschiff; באנגלית: Pocket battleship), סוג של אוניות מלחמה שנבנו על ידי הרייכסמרינה הגרמני בהתאם למגבלות שהוטלו בהסכמי ורסאי. בגרמנית נקראו ספינות מסוג זה Panzerschiff ("אוניה משוריינת") ונודעו גם כאוניות מסוג דויטשלנד על שמה של האונייה הראשונה מסוג זה שהושלמה. אוניות אלו היו קטנות מאוניות מערכה, אך זוינו בתותחים גדולים משל סיירות כבדות של אומות אחרות. בפברואר 1940 סיווג הקריגסמרינה מחדש את הספינות כסיירות כבדות. שלוש הספינות מסוג זה הושקו בין השנים 1931 ל-1934:

• דויטשלנד (בנובמבר 1939 שונה שמה ללוצוב)
• אדמירל שר
• אדמירל גרף שפיי

על פי הסכם ורסאי הוגבלו הגרמנים בסף של 10,000 טונות ל"ספינות משורינות". מאחורי הגבלה זו עמד הרעיון להגביל את גרמניה כך שלא תבנה יותר מאשר ספינות הגנת חופים אשר לא יהוו אתגר בפני הכוחות הימיים העיקריים של בריטניה, צרפת וארצות הברית. גרמניה השתמשה במספר חידושים טכניים כדי לבנות ספינת מלחמה חזקה בתוך משקל מוגבל זה; בין החידושים היה שימוש נרחב בריתוך לצורך חיבור רכיבי גוף האונייה יחדיו (בניגוד לשימוש במסמרות שהיה מקובל באותה העת), שלושה תותחים בצריחי החימוש העיקרי (שבהם נעשה שימוש לראשונה על ידי הצי האוסטרו-הונגרי באוניות מערכה מסוג טגתהופ של 1912) ושימוש במנועי דיזל להנעה. למרות זאת, כל האוניות מסוג זה חרגו מגבול המשקל שנקבע בחוזה (תחילה נבנו כאוניות 10,600 טון ובהמשך הוגדלו ל-12,100 טון), על אף שמטעמים פוליטים משקלן המוצהר סולף תמיד ל-10,000 טון כבגבול החוזה.

המאפיין הבולט בתכנון אוניות המערכה זוטא היה שהן כללו תותחים בעלי קוטר גדול דיו - קרי, 280 מ"מ (11 אינץ') - כדי לגבור על כל סיירת אויב שתהא מהירה מספיק כדי לתפוס אותן, ויחד עם זאת מהירות מספיק כדי לברוח מכל אוניית אויב חזקה שיכולה להטביען, למעט מספר סיירות קרב בריטיות ויפניות שנבנו מחדש כאוניות מערכה מהירות. הגרמנים ידעו שמצב זה לא יאריך, אך קיוו ליתרון זמני. לאוניות מסוג דויטשלנד הייתה מהירות של 28.5 קשר, מהירות שהייתה כבר אטית מדי בתחילת מלחמת העולם השנייה (שמונה שנים בלבד לאחר השקתה של הספינה הראשונה מסוג זה). הטווח של האונייה היה 30,000 ק"מ.

עיקרון דומה שימש כבסיס לדור אוניות לפני מלחמת העולם הראשונה שנודעו כסיירות קרב - אף שאלו היו בעלות גודל דומה לשל אוניות מערכה. בפועל מפקדי הצי השתמשו בסיירות קרב כשהן פועלות עם הדרדנאוטים בעלי ההגנה הטובה יותר, והם סבלו קשות כשנחשפו לאש ארטילריה כבדה (ראו קרב יוטלנד).

הקריגסמרינה אשר בערב מלחמת העולם השנייה עמד במרחק של שנים מהשגת צי גדול, נזהר לא לחזור על אותה טעות ובמהלך המלחמה הם התכוונו להתשמש באוניות המערכה זוטא אך ורק כפושטות. בשנים הראשונות במלחמה, לפני שבעלות הברית סגרו את הפרצה האווירית מעל האוקיינוס האלטנטי הצפוני, פיתחו Huff-Duff טוב יותר ורדאר מוטס, וסיפקו הגנה של נושאות ליווי לשיירות הספינות הסוחרות, המהירות והחימוש הכבד של אוניות המערכה זוטא עשו אותן לקשות מאוד לחיסול היות שהן יכלו להימנע מכל קרב שלא היו מעוניינות בו; ואכן, הן קיבלו הוראה לא להילחם בספינות אויב אלא אם היו חזקות בהרבה מהן.

אדמירל גרף שפיי השמידה תשע ספינות סוחר בריטיות (סה"כ 50,089 טון) לפני שנדחקה אל הקיר על ידי שלוש סיירות בריטיות בדצמבר 1939. בקרב ריו דה לה פלטה שבא בעקבות זאת היא פגעה בסיירת הכבדה אקזטיר בצורה כה חמורה שזו נאלצה לפרוש מהקרב. האונייה הגרמנית נפגעה אף היא במידה מה ולאחר שבלתה מספר ימים כשהיא לכודה במונטווידיאו היא טובעה בכוונה ב17 בדצמבר 1939, במקום להסתכן בקרב עם הסיירת הכבדה קמברלנד והסיירות הקלות אג'קס ואכילס שצרו עליה, ועם כוח בריטי נוסף שצפוי היה להגיע. קפיטן האונייה, הנס לנגסדורף, התאבד שלושה ימים לאחר מכן.

אדמירל שר ביצעה מספר פשיטות באוקיינוס האטלנטי הצפוני, באירוע אחד הטביעה ספינת סוחר מזוינת ג'רוויס ביי ומספר ספינות משא לאחר תפיסת שיירה HX84.

שמה של דויטשלנד שונה ללוצוב כדי להימנע מאפשרות שספינה שנושאת את השם "גרמניה" תוטבע. שתי אוניות אלו שרדו עד לשבועות האחרונים של המלחמה.