תורת ההוויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תורת ההוויה, תורת היש או אונטולוגיה (Ontology) היא ענף של הפילוסופיה (וענף משנה של המטאפיזיקה) העוסק בהנחות היסוד הכלליות אודות דברים הקיימים בעולם ומאפייניהם.

בעוד שתורת ההכרה עוסקת בהנחות היסוד אודות הידע עצמו, תורת ההוויה בוחנת את הנחות היסוד אודות מוּשאי הידע - הישויות הקיימות.

השאלה המטרידה את הפילוסופיה היא האם ואיך ניתן לבסס ידע משלל הנתונים שאנו מקבלים מהעולם הסובב אותנו. הראשון שניסה להתמודד עם השאלה הזו היה אריסטו שניסה לחלק את כלל האובייקטים בעולם לחלוקה על פי מין וסוג בהיררכיה שראשיתה הוא היש המוחלט, ובסיסה הם כל הפרטים שבעולם.

הגדרה נוספת: אונטולוגיה היא הדרך בה אנו תופסים את העולם שסביבנו. שתי ההבחנות הנפוצות הן - האם "המציאות" היא מצב ממשי קיים שבו אנו חיים ואותו אנחנו חוקרים, או שמא היא למעשה הדרך המוגבלת שלנו כבני אדם לתפוס ולהגדיר את הקיום, והיא אינה העולם האמיתי.

אחת מסוגיית הקיום מול המציאות היא הקוגיטו המפורסם "אני חושב, משמע אני קיים" של רנה דקארט.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אונטולוגיה