רות עמירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רות עמירן (1915 - 14 בדצמבר 2005), הייתה ארכיאולוגית ידועה, שהתמחתה בארכיאולוגיה של העת העתיקה בארץ ישראל. ספרה על הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל הפך מיד לספר החשוב ביותר בתחום, והוא עדיין כזה לאחר יותר מארבעים שנה.

רות עמירן (ברנדשטטר) נולדה במושבה יבנאל. היא סיימה את בית הספר הריאלי בחיפה בשנת 1933, וסיימה את לימודי הארכיאולוגיה שלה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1939. היא הייתה נשואה לדוד עמירן (קלנר), חוקר ארץ ישראל וגיאוגרף בזכות עצמו.

בתחילת דרכה הייתה מפקחת עתיקות באזור הצפון. החפירה הראשונה שבה השתתפה הייתה ביפו בשנת 1948. לאחר מכן ניהלה אזור חפירה בתל חצור, חפרה רוגם בדרום ירושלים, בבקעת עובדה, ועוד. בשנת 1962 החלה עמירן בשיתוף עם יוחנן אהרוני לחפור את המצודה בתל ערד. לאחר גילוי קטע מחומה כנענית פוצלה המשלחת, ועמירן החלה לחשוף את העיר הכנענית. חשיפה זו נמשכה יותר משלושים שנה, ועמירן ניהלה 18 עונות חפירה במקום.

רות עמירן זכתה בפרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת 1982. דוד עמירן זכה בפרס ישראל על תרומתו לגיאוגרפיה של ארץ ישראל לשנת 1977.