רולאן בארת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רולאן בארת (12 בנובמבר, 1915 - 25 במרץ, 1980) (Roland Barthes) היה מבקר ספרות, חוקר ספרות, תאורטיקן חברתי וסמיוטיקאי צרפתי. הקריירה הארוכה והפורה שלו מתפרשת מהבלשנות הסטרוקטורליסטית בצרפת ועד לפוסט סטרוקטורליזם. עבודותיו של בארת הן מהמרכזיות הן בזרם הסטרוקטורליסטי והן בזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי. הוא היה הומוסקסואל גלוי, ויש המתארים אותו כאחד מאבות התאוריה הקווירית. בנוסף לכך, האיכות האוטוביוגרפית והאסתטית בכתביו של בארת הופכים רבים מהם ממחקרים תאורטיים לספרות של ממש.

במאמרו מ-1968 "מות המחבר", בארת טען בתוקף כנגד מרכזיות דמות המחבר בחקר הספרות. מאמרו של מישל פוקו, מהו מחבר? הגיב למאמרו של בארת בניתוח של הפונקציות החברתיות והספרותיות של "המחבר".

ספרו של בארת, S/Z, מכונה לעיתים קרובות יצירת המופת של הביקורת הספרותית הסטרוקטורליסטית. בספר זה, בארת מנתח את הסיפור "סראזין" של באלזק, בודק משפט אחר משפט, ומשייך כל מילה ומשפט ל"קודים" שונים ולשלבי משמעות שונים בסיפור. עם זאת, יש הטוענים כי כבר בספר זה בארת עושה בעצם פרודיה על המחקר הסטרוקטורליסטי, ומקצין עד כדי נלעגות את שיטות המחקר של זרם זה.

ביקורת התרבות של בארת, שפורסמה בין השאר ב"מיתולוגיות", מכילה כמה מהטקסטים המכוננים של זרם לימודי התרבות. במחקרים אלה הוא יישם טכניקות של ביקורת חברתית וספרותית על תרבות ההמונים. "מיתולוגיות" הוא אוסף של ניתוחים קצרים ונבונים של אובייקטים תרבותיים, מגני חיות ועד למוזאונים ואופנה (נושא אותו בארת תאר בפרוט מאוחר יותר במאמרו The Fashion System).

כמה מעבודותיו המאוחרות יותר של בארת הן אישיות יותר, למרות שהן עדיין עבודות ביקורתיות. המפורסם שבעבודות אלה הוא ספרו Roland Barthes (שנקרא לעיתים קרובות גם "בארת על בארת"), אוטוביוגרפיה תאורטית, מסודרת בסדר אלפביתי ולא כרונולוגי. ספרו האחרון Camera Lucida (תורגם לעברית כ: מחשבות על הצילום), הוא ספר זכרונות אישי, זיכרונות על אימו ועליו, ומחקר על צילום.

בשנת 1975 התקבל בארת לקולז' דה פראנס היוקרתי, בסיועו של מישל פוקו, שתמך בו למרות מערכת היחסים המתוחה ששררה בין שני ההוגים. הוא החזיק בקתדרה לסמיולוגיה בין השנים 1977-1980. ב26 בפברואר 1980 נפגע בארת מפגיעת משאית ברחוב דֳ(ז) אקוֹל בפריז, לאחר סעודה חגיגית שנערכה בהשתתפות פרנסואה מיטראן. הוא מת מפצעיו כחודש לאחר מכן, ב25 במרץ 1980.