רוזמרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוזמרין
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	רוזמרין
מין:	רוזמרין רפואי
שם מדעי
Rosmarinus Officinalis

רוזמרין (Rosmarinus Officinalis) הוא שיח ירוק עד, רב שנתי בעל פרחים תכולים גבעוליו מוציאים ענפים עמוסים בעלים מחטניים, שוליהם מקופלים לאחור צבעם ירוק כהה בצדם העליון ואפור בצדם התחתון . מרבים את הצמח מחלוקת שורשיהם של צמחים מפותחים, מייחורים הנלקחים מצמיחה חדשה ומושרשים או מזרעים.

[עריכה] מקור השם

על פי הסברה שם הצמח מקורו במילים הלטיניות Ros (טל) ו- Marius (ים) זאת בשל פרחיו התכולים המזכירים את הים או בשל העובדה שלעיתים קרובות הוא גדל ליד הים. אגדה נוצרית מספרת שבעת בריחתה התרעננה מרים אם ישו בצמח ופרחיו הלבנים הפכו למחרת לתכולים ומכאן שמו ורד (Rose) מרים (Mary).

[עריכה] שימושי הצמח

בבישול מוסיפים את ענפי הצמח כתבלין לתבשילי בשר (בעיקר אדום) ותפוחי אדמה. במספר ארצות באירופה משרים ענפי רוזמרין ביין אדום ליצירת יין רוזמרין. בעבר השתמשו בתכונות האנטי-בקטריאליות של הצמח לשימור בשר לאחר שעיסו אותו ברוזמרין.
רוזמרין מסמל במסורות עממיות זיכרון ונאמנות ונחשב מגרש שדים לכן בימי הביניים שמו אותו בין המצעים לגירוש חלומות רעים ותלו אותו בספריות לסילוק מזיקים. במלחמת העולם השנייה נתלו ענפי רוזמרין בבתי חולים כחומר מחטא.
הצמח מכיל חומרים פעילים, פנולים:חומצת קרנוסול (Carnosol) וחומצה קרנוסית (Carnosic) שיש להם תכונות אנטי-אוקסידטיות
לשמן האתרי המופק מהצמח שימושים בתעשיות התמרוקים והתרופות.
שמן רוזמרין טהור בריכוז 0.6 אחוז מתקבל מאידוי ראשי הפרחים והעלים שמן באיכות פחותה מתקבל מאידוי כל הצמח. מרכיביו העיקריים של שמן זה הם צינאול (Cineole) קאמפור (Camphor) ובורנאול (Borneol). השמן משמש בתעשיית התמרוקים בסבונים, בדאודורנטים ובתכשירים לשיער בשל היותו דוחה כינים.
ניתן גם ליצור שמן לעיסוי על ידי שריית נצרי רוזמרין בשמן צמחי למשך שבוע.
ברפואה הביתית משתמשים בצמח מושרה במי אמבט כנגד תשישית, מיובש כאבקה לעצירת דימום בזרייה על המקום או לשתייה בחליטת הנצרים, הפרחים והעלים. מקובל שהצמח יעיל לטיפול בכאבי ראש, במגרנה, בתשישות כללית, בחולשה של מחזור הדם, ובבעיות עיכול הקשורות להפרעות רגשיות.