קבורה בחיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבורה בחיים היא דרך אכזרית להוצאה להורג. הנקבר צפוי למות מחנק, או במקרים אחרים - מרעב, מצמא או מאובדן חום גוף באקלים קר.
קבורה בחיים הייתה עונשן של הבתולות הווסטליות אשר הפרו את נדר ההתנזרות. במצרים העתיקה קברו יחד עם המלך הפרעוני את משרתיו, כדי שיוכלו לשרת אותו גם בעולם הבא.
במהלך מלחמת העולם השנייה נהגו הנאצים לקבור חיים עשרות ומאות אנשים נשים וטף בדרך כלל יהודים, השיטה שמשה כאמצעי זול להריגה כמו"כ לשם שעשוע החיילים והתבצעה בדרך כלל בכפרים נידחים.
דווח שבמלחמת המפרץ עשתה ארצות הברית שימוש בדחפורים שהרימו עפר מהאדמה ופרקו אותו על חיילים עיראקים, בכך למעשה קברו אותם חיים.
לעתים קבורה בחיים היא תוצאה של תאונה, הכרזה על אדם כמת בטרם זמנו. במהלך המאה ה-18 חייבו מדינות מסוימות באירופה המתנת מספר ימים בטרם הבאתו של אדם מת לקבורה, כדי לוודא את מותו ולהבטיח שלא ייקבר חי.
