פרשה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח פרשה משמש לציון שתי חלוקות שונות של התנ"ך במסורת היהודית.
- קטעים קצרים אשר מכונים פרשה פתוחה או פרשה סתומה בהתאם לצורת העימוד בסוף הפרשה.
- פרשיות השבוע.
ערך זה עוסק רק במשמעות הראשונה.
[עריכה] סוגי הפרשות
פרשה סתומה היא פרשה שמסתיימת באמצע שורה בתנ"ך והפרשה הבאה נפתחת באותה שורה, כך ששורת הטקסט בה מסתיימת הפרשה מסתיימת בטקסט (השורה סגורה) של התחלת הפרשה הבאה. כלומר, מבנה השורה הוא טקסט - רווח - טקסט. אורך הרווח שבסוף פרשה סתומה הוא לפחות מקום ל-9 אותיות.
פרשה פתוחה היא פרשה שמסתיימת באמצע שורה בתנ"ך והפרשה הבאה נפתחת בשורה שלאחריה, כך ששורת הטקסט בתנ"ך בה מסתיימת הפרשה מסתיימת ברווח (השורה פתוחה). כלומר, מבנה השורה הוא טקסט - רווח (עד סוף השורה).
בספרי תורה תימניים הרווח המינימלי לאחר פרשה פתוחה או סתומה הוא כרווח של כ 27 אותיות. לכן, במקרים רבים אחרי פרשה פתוחה יש רווח עד סוף השורה ובנוסף שורה ריקה לאחריה. כך גם, במקרים רבים לאחר פרשה סתומה יש רווח עד סוף השורה, והשורה הבאה מתחילה רק באמצעה.
[עריכה] החלוקה לפרשות
החלוקה לפרשות היא לרוב עניינית, וכל פרשה מכילה מספר לא קבוע של פסוקים (מפסוק אחד ועד עשרות רבות) בהתאם לנושא. אולם יש סיבות אחרות לקיומם של פרשות.
לעיתים יש הפסקה של פרשה סתומה באמצע עניין, ואפילו באמצע פסוק, לפני דיבור של ה' (למשל, לפני יהושע ה' ט, לפני יהושע ז' י, שמ"א י' כב, שמ"א ט"ז ב). יש שניצלו עקרון זה כדי לטעון במקרה ספציפי (למשל יהושע ו' פסוק ב') בו נראה שפרשה חדשה מתחילה בעניין חדש שבעצם הפרשה החדשה היא המשך ישיר של הקודמת.
יש מספר מקומות בהם יש הפסקה של פרשה פתוחה באמצע פסוק (בראשית ל"ה כב, במדבר כ"ו א), והפרשנים דנים בסיבת הדבר. יש המפרשים, שהסיבה היא ארוע מצער בפרשה המסתיימת.
הרמב"ם, מונה בהלכות ספר תורה את כל הפרשיות הפתוחות והסתומות.
