פרנסיס סקוט פיצג'רלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרנסיס סקוט קי פיצג'רלד (24 בספטמבר 1896 – 21 בדצמבר 1940) היה סופר אמריקאי ממוצא אירי של "עידן הג'ז", מחברם של רומנים וסיפורים קצרים.

פיצג'רלד נחשב לאחד מהסופרים האמריקאיים הגדולים ביותר של המאה ה-20. פיצג'רלד היה לדוברו של "הדור האבוד", אמריקאים ילדי שנות התשעים של המאה ה-19 שהגיעו לפירקם במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא חיבר ארבעה רומנים, החמישי נותר לא גמור, כמו כן, כתב הרבה סיפורים קצרים העוסקים בנעורים, יאוש, ותקופתו. רבים מעריצים את הכנות הרגשית הנפלאה שלו. הגיבורים שלו בטוחים בעצמם, יפים, ונידונים להתלקחות מזהירה לפני התפוצצותם. וגבורותיו שלו לרוב חיוורות, מסובכות, יפות, ומפתות.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

פיצג'רלד נולד בסנט פאול, מינסוטה למשפחה קתולית אמידה, פיצג'רלד נקרא על שם קרובו המפורסם סקוט פרנסיס קי. אבל לרוב כונה פשוט 'סקוט'.

פיצג'רלד שהה בשנים 1898 – 1901, ו-1903 – 1908 בבופאלו, ניו יורק, היכן שאביו עבד כאיש מכירות עבור "פרוקטר את גמבל". כאשר פיצג'רלד, האב, פוטר, המשפחה שבה למינסוטה, בה למד בבית הספר הפרטי ס.פ.א בסנט פאול מ-1908 – 1911. לאחר סיום בית הספר המשיך למכינת ניומן, ניו ג'רזי, 1911 – 1912 ומאוחר יותר התקבל לאוניברסיטת פרינסטון ב-1913. באוניברסיטה נעשה ידידים עם המבקרים והסופרים לעתיד: אדמונד וילסון וג'ון פיל בישוף. על רקע הקשיים אקדמיים בהם נתקל בכל שלוש שנות לימודיו וסיכוי לא רב שיוסמך , פיצג'רלד עזב את אוניברסיטת פרינסטון והתגייס לצבא ב-1917, שנה בה נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.

מתוך הפחד למות במלחמה מבלי להותיר מאחוריו ירושה ספרותית, פיצג'רלד כתב בבהילות את הרומן "ההאנוכיי הרומנטי", בזמן קורס קצינים במחנה "זכארי טיילור" ומחנה "שרידן". כאשר הגיש פיצג'רלד הגיש את הרומן למוציא לאור צ'ארלס סקריבנרס סון, הוא נענה במכתב סירוב שהילל את מקוריותו של הרומן אך ביקש לשנותו, לשפרו ולהגיש בשנית.

המלחמה הסתיימה זמן קצר לאחר גיוס של פיצג'רלד, והוא שוחרר מבלי שנשלח לאירופה.

[עריכה] חייו עם אשתו זלדה

בזמן שהייתו במחנה "שרידן" פיצג'רלד התאהב בזלדה סייר (1900 – 1948) בת ה-18 , "נערת צמרת" כהגדרתו, ממונטגומרי, אלבאמה. שניהם התארסו ב-1919 ופיצג'רלד עבר לדירה בשדרת קלרמונט 200, בעיר ניו יורק. פיצג'רלד שעבד בחברת פירסום וכתב סיפורים קצרים, לא היה מסוגל לשכנע את זלדה שהוא יהיה מסוגל לפרנס אותה. היא ביטלה את האירוסין ופיצג'רלד חזר לבית של הוריו בסנט פאול לשכתב את האנוכיי הרומנטי. הוא עיצבו מחדש וקרא לו, בתרגום מילולי, "הצד הזה של גן עדן" ("בואכה גן עדן" בתרגום העברי), סקריברס הסכים להוציאו לאור ובסתיו 1919 זלדה וסקוט חידשו את אירוסיהם. הרומן פורסם ב-26 במרץ 1920 והפך לאחד מהספרים הפופולריים של השנה, מגדיר את דור הפלפר. שבוע לאחר מכן, סקוט וזלדה נישאו בכנסיית סנט פטריק בניו יורק. ב-26 באוקטובר 1921 נולדה להם בתם היחידה, פרנסיס סקוס "סקוטי" פיצג'רלד.

[עריכה] עידן הג'ז

שנות ה- 20 היו לעשור המשפיע ביותר על התפתחותו הספרותית של פיצג'רלד. הרומן השני "היפים והארורים" אשר ראה אור ב1922, הציג בשלות ספרותית לעומת "בואכה גן עדן" שנחשב, לדעת מבקרים, לבוסרי יחסית. גטסבי הגדול, שרבים רואים בו את הישגו המפואר ביותר, יצא לאור ב1925. פיצג'רלד ערך מספר מסעות לאירופה, בין היתר לרביירה הצרפתית ופריס, שם התיידד עם רבים מבני הקהילה האמריקאית הגולה, בין השאר התחבר עם ארנסט המינגווי.

פיטצג'רלד סבל מהפרעה דו-קוטבית וחוקרים טוענים שחלק מיצירותיו הטובות ביותר היו למעשה תוצאה של הפרעה זו. בהקדמה לפרק העוסק בפיצג'רלד ב"האגרוף המתניע", המינגווי כתב:" כשרונו היה טבעי כתבניות קישוט שצוירו על ידי האבק על כנפי הפרפר."

פיצג'רלד השתמש רבות באשיותה העזה של אישתו בכתיבתו ואף ציטט בעבודתו פיסקאות שלמות מיומניה. זלדה הזכירה זאת בשנת 1922 בסקירה לגלגנית בעיתון "ניו-יורק טרביון": "נדמה לי שאני מזהה באחד הדפים קטע מן היומן הישן שלי שנעלם בצורה מסתורית, לאחר נישואי, כמו כן קטעי מכתבי שלמרות שנערכו משמעותית, נשמעים לי מוכרים בצורה מעורפלת. לאמיתו של דבר מר. פיטצג'רלד- כך אני מאמינה שהוא מאיית את שמו- נדמה שפְּלַגְיָאט מתחיל בבית" (מתוך Zelda Fitzgerald: The Collected Writings, 388).

למרות שתשוקתו של פיצג'רלד הייתה בכתיבה, כתביו לא הניבו מספיק רווחים כדי לתמוך בסגנון החיים הבזבזני שהוא וזלדה ניהלו כמפורסמים. הוא החל לכתוב סיפורים קצרים, אותם פירסם בעיתונים שונים, כהשלמת הכנסה. כמו-כן מכר זכויות של סיפורים וספרים שלו לאולפנים בהוליווד לשם הפיכתם לסרטים. מצבו הכלכלי היה רעוע, ופעמים רבות הוא נדרש להלוואות מהסוכן שלו, הרולד אובר, וכן מהעורך שלו בהוצאת הספרים, מקסוול פרקינס.

פיצג'רלד החל עבודתו על ספרו הרביעי בסוף שנות ה-20, אך בשל קשיים כלכליים הקדיש זמן רב בכתיבת סיפורים מסחריים שיועדו לפרסום. ב- 1930 לקתה אשתו זלדה בסכיזופרניה ובריאותה הנפשית נותרה מעורערת בהמשך חייה. ב- 1932 היא אושפזה בבלטימור, מרילנד. פיצג'רלד שכר בית בטוסון בו המשיך עבודתו על הספר, שמספר על עלייתו ונפילתו של ד"ר דיק דייבר, פסיכיאטר מבטיח, וחייו עם אשתו המעורערת נפשית ניקול, שהיא גם מטופלת שלו. הספר פורסם ב- 1934 בשם "ענוג הוא הלילה" (במקור באנגלית: Tender is the night). הספר נחשב על-ידי מבקרים לאחד החשובים של פיצג'רלד.