פרנסיסקו סולנו לופז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסיסקו סולנו לופז (24 ביולי 1827 -1 במרץ 1870), דיקטטור צבאי של פרגוואי. האחראי הראשי למלחמת הברית המשולשת שתוצאתה אובדן תשעים אחוז מהזכרים הבוגרים בפרגוואי, ואובדן רוב שיטחה של המדינה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ונעורים
לופז נולד באסונסיון לאביו קרלוס אנטוניו לופז. לופז האב השתלט על המדינה לאחר מותו של דודו, הדיקטטור הצבאי חוזה גספר רודריגז דה פרנסיה ב-1840, ומינה עצמו לדיקטטור צבאי.
לופז הבן גדל באוירה בה היה האב כל יכול ודברו היה חוק. כבר בהיותו בן 19 מונה למפקד צבא פרגוואי בדרגת "בריגדיר גנרל" (המקבילה הצה"לית היא תת אלוף).
בשנת 1853 יצא לאירופה. שהותו בפריז בשיא התקופה האימפריאלית של נפוליון השלישי יצרה בו רושם עז. שם פגש גם הרפתקנית אירית בשם אלייזה לינץ', אשר הפכה לפילגשו, וילדה לו חמישה ילדים. השפעתה עליו מהיום שבו נפגשו הייתה מכרעת.
שהותו של לופז באירופה נוצלה לרכישה מאסיבית של נשק. הוא שב לפרגוואי בשנת 1855 ומונה לשר המלחמה.
[עריכה] דיקטטור צבאי
עם מותו של אביו בשנת 1862 מונה לופז לדיקטטור צבאי. לאחר שאסר את כל מי שהעז להתנגד לו, מינה "קונגרס" אשר בחר אותו לנשיא. מבחינת אישיותו היה לופז נשיא בעייתי, בלשון המעטה. נוטה לעריצות, נתון להשפעתה של לינץ', ולחזיונות מלחמתיים אימפריאליים, המעיט לופז בערכם של צבאות המדינות הגובלות בפרגוואי, שאוכלוסייתן פי כמה מאוכלוסיית פרגוואי שמנתה כחצי מליון איש.
[עריכה] מלחמת הברית המשולשת
- ערך מורחב – מלחמת הברית המשולשת
זה שנים, כבר מתקופת לופז האב, הייתה פרגוואי מעורבת בסכסוכי גבול עם שכנותיה ארגנטינה וברזיל. אורוגוואי ניסתה להשיג את עצמאותה ממעצמות אלו, במיוחד מארגנטינה. ארגנטינה, מצידה, שאפה לספח את כל שטח המחוז הספרדי "ריו דה לה פלטה" שכלל גם את שטחן של אורוגוואי ופרגוואי.
ב 1864 התערבה ברזיל בענייניה הפנימיים של אורוגוואי, וסייעה למנהיג מפלגת ה"קולורדו" להדיח את מנהיג מפלגת "הבלנקו". לופז ראה בכך הפרה של מאזן הכוחות באזור, והכריז מלחמה על ברזיל. ברתולומה מיטרה, נשיא ארגנטינה, אירגן ברית משולשת עם ברזיל ועם אורוגוואי, וב1 במאי 1865 הכריזה הברית מלחמה על פרגוואי. מלחמה זו זכתה לכינוי מלחמת הברית המשולשת.
צבאו של לופז מנה 50,000 לוחמים, והיה הגדול באמריקה הלטינית בתחילת המלחמה. עצם בניית הצבא והכרזת המלחמה על ברזיל נראו כמעשה של שגעון גדלות מצד לופז. עם זאת יש לציין כי בתחילה אכן נטה מאזן הכוחות לטובת צבאו הגדול והמאומן היטב של לופז.
בתחילת המלחמה זכו הכוחות הפרגואיים להישגים צבאיים, אך הובסו בהמשכה. לופז הנהיג את צבאו בעצמו. בתחילה פלש צבאו למחוזות מאטו גרוסו וריו גראנדי דה סול בברזיל ולמחוז קוריינטס בארגנטינה, אך במהלך שנת 1866 גורש משם. המערכה בשפכי הנהרות פרגוואי ופרנה נמשכה כשנתיים. לופז ביצר את גדות הנהר במצודות רבות, ולהכנעתן נדרשו שנתיים. משהושמדה הגדולה מביניהן, מצודת הומאיטה, בשנת 1868 נפלה בעקבותיה גם הבירה אסונסיון.
בטרם נפלה הבירה, בשנת 1868 תחת הלחץ הצבאי, ביצע לופז מעשה זוועה אחרון. בתואנה כי גילה קשר כנגדו אסף מספר מאות מאנשיו ומתומכיו העיקריים והוציאם להורג, וביניהם אחיו, גיסיו, חברי ממשלתו, שופטים, מפקדי מחוזות, מפקדים צבאיים, בישופים וכמרים, ועמם כמאתיים זרים שנמצאו במקרה באסונסיון, ביניהם חברים בסגל הדיפלומטי.
עם נפילת הבירה לופז נמלט לצפון, וניהל מלחמת גרילה עד שנהרג ב1 במרץ 1870 כשעמו בנו הבכור פאנצ'יטו, שילדה לו לינץ'. לופז ניסה להימלט בשחייה מחיילים ברזילאים, ונדקר למוות בחנית. מילותיו האחרונות היו "אני מת למען מולדתי". לינץ', שנכחה במקום, הורשתה לקבור במו ידיה את אהובה ובנה.
[עריכה] לופז והעם הפרגוואיי
העם הפרגוואיי היה מסור ללופז בצורה פנאטית, ונלחם את מלחמותיו עד השמדתו הפיסית. המלחמה הקטינה את אוכלוסיית פרגוואי מאוכלוסייה בת 525,000 איש עם פרוץ המלחמה, לאוכלוסייה בת 221,000 איש ב1871, מהם רק 28,000 היו גברים. לא רק המלחמה היכתה באוכלוסיית פרגוואי. במהלך המלחמה סבל העם גם מרעב, ממחלות, ומהתנהגותו של לופז שעינה ורצח אין ספור אנשים.
הדעות בפרגוואי חלוקות באשר לדמותו של לופז. יש הרואים בו חולה גדלות, אשר נסיונו להפוך ל"נפוליון של אמריקה הלטינית" עלה בחיי רוב בני עמו, ואשר גרם לחמש השנים הנוראות ביותר בהיסטוריה של פרגוואי. אין ספק כי משטרו היה משטר עריצות נוראי, וכי מספר רב של הוצאות להורג ללא משפט, ועינויים של אסירים פוליטיים, בוצעו בתקופת שלטונו.
עם זאת בתקופה מאוחרת יותר, החלו להופיע היסטוריונים פרגוואיים שראו בו פטריוט וגיבור לאומי. במאי 1947 הוציאה פרגוואי בול דואר המנציח את דיוקנו תחת הכותרת "מרשל פרנסיסקו סולנו לופז". ב1954 הוציא הדואר הפרגואיי בול נוסף בו הוא מונצח לצד אביו ולצד הגנרל ברנרדינו קביירו, תחת הכותרת "שלושת הגיבורים הלאומיים". גופתה של מאדאם לינץ' שמתה בגלות בפריז הושבה לפרגוואי ונקברה ברוב טקס. סרט פרגוואי שהוזמן על ידי שלטונו של אלפרדו סטרוסנר בשנת 1978, בשם "סרו קורה" (על שם המקום בו נהרג לופז), מנציח את לופז בצורה חיובית.
