עקבתא דמשיחא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עקבתא דמשיחא בארמית, בעברית: עקבי המשיח. המונח מציין את תקופת סוף הגלות באחרית הימים לפני ביאת המשיח, בה יהיה עם ישראל בשפל מוסרי וכלכלי.

המונח לקוח מן התלמוד הבבלי מסכת סוטה מט ב, שבו מתוארת התקופה שתקדם לביאת המשיח כתקופה קשה:

בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים.

חלק מן התיאורים נראים כלקוחים מן המציאות ששררה בארץ ישראל בשלהי תקופת התלמוד. אך התקופה כיום, נראת כקרובה ביותר לתיאורי עקבתא דמשיחא.

במונח עקבתא דמשיחא נעשה שימוש על ידי רבנים המתנגדים להגדרת חידוש העצמאות המדינית של עם ישראל בארצו כאתחלתא דגאולה, אלא כתקופת סוף הגלות לפני בוא המשיח.