עיר מקלט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיר מקלט היא עיר שאליה חייב לברוח, על פי התורה, אדם שהרג אדם אחר בשוגג. עיר זו משמשת לו מקלט, מפני נקמתו של גואל הדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] כיצד פועלת עיר מקלט
בערי המקלט היו מתגוררים כהנים או לויים. כאשר אדם היה רוצח (בשוגג או במזיד), היה הוא בורח מיד אל ערי המקלט. סיבת הבריחה הייתה על מנת למנוע מגואל הדם לבוא ולנקום את נקמת קרובו ההרוג. במידה וגואל הדם הרג את הרוצח מחוץ לערי המקלט, היה הוא פטור מעונש.
כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו חוקרים זקני העיר את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו מוסרים זקני העיר את הרוצח לידי בית דין על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול באותה תקופה, ואסור היה להורגו. לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. (לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקים מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם). אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט. העונש של שהיה בעיר המקלט נקראת "גלות".
[עריכה] המקור בתורה ובתלמוד
על ערי המקלט מסופר בתורה בספר במדבר פרק ל"ה, ובספר דברים פרק י"ט.
דיון בהלכות ערי המקלט, נמצא בתלמוד במסכת מכות פרק שני.
הלכות רוצח בשגגה וערי מקלט מתוארים ברמב"ם בספר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת נפש פרקים ה'-ח'.
על פי התלמוד, עונש הגלות חל רק על מי שנהג בזהירות סבירה ובכל זאת הרג בן אדם. אדם אשר נהג ברשלנות נקרא "שוגג קרוב למזיד" ואינו יכול למצוא מחסה בעיר המקלט. מצד שני, אדם אשר נקט בכל אמצעי הזהירות ובכל זאת הרג בן אדם פטור מגלות שכן הוא נקרא "אנוס" או שוגג קרוב לאונס.
[עריכה] דיני עיר מקלט
בערי המקלט נקטו באמצעי זהירות רבים על מנת למנוע מהגולים מקרה נוסף של רוצח בשגגה.
יש חובה לסמן את הדרך לערי המקלט בשלטים ברורים על מנת לאפשר את הבריחה המהירה ביותר לעיר המקלט. בכל שנה בט"ו אדר, לקראת סוף החורף, מצווים בית הדין לתקן את הדרכים כדי לאפשר בריחה מהירה לערי המקלט.
[עריכה] הקצאת ערי המקלט
בספר דברים פרק ד', מסופר שמשה הבדיל שלושה ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי: את בֶּצֶר בנחלת שבט ראובן, את רָאמוֹת בנחלת שבט גד, ואת גּוֹלָן בנחלת שבט מנשה.
בספר יהושע (כ' א'-ט') מסופר שישראל הקדישו להיות ערי מקלט את קֶדֶשׁ בהרי נפתלי, את שְׁכֶם בהר אפרים, ואת קִרְיַת אַרְבַּע (חברון) בנחלת שבט יהודה, בנוסף לבֶּצֶר, רָאמוֹת, וגּוֹלָן שבעבר הירדן המזרחי.
בדברים י"ט נאמר: "ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך ... ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה". המפרשים חלוקים האם הכוונה היא לסך הכול שישה ערי מקלט או שהכוונה היא לתשעה ערי מקלט במידה וייווצר צורך.
