עבדאללה עזאם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבדאללה עזאם (1941-1989), המכונה "שייח' עזאם" או "אבי הג'יהאד", הוא אחד ממייסדי הטרור האסלאמי הבינלאומי במאה ה-20.
עזאם נולד בכפר קטן בשם סילת אל-חרת'ייה, על יד ג'נין שבשומרון בשנת 1941.
עזאם סיים את לימודיו במדרסה בג'נין, למד לימודי חקלאות בבית הספר החקלאי כדורי בטול כרם, במהלך לימודיו, בהיותו בן 20, התחתן עם אישתו, אום מחמד, שהייתה אז בת 12, ולאחר סיום לימודיו נסע לסוריה שם המשיך בלימודי דת באוניברסיטה בדמשק, וקיבל תואר ראשון בלימודי אסלאם בשנת 1966. לאחר שסיים את לימודיו וזמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, עקרה משפחתו לירדן. ב-1969 הוא הצטרף ל"אחים המוסלמים" ונטל חלק ב"מלחמת המרדפים" שהתנהלה באזור בקעת הירדן. הוא שימש כמפקד "בסיס הנכבדים" ("קואעד אלשיוח'"), אחד משני בסיסיהם בזרקא שבירדן, שם התאמנו לוחמי "האחים המוסלמים", שפעלו אמנם באופן עצמאי, אך תחת דגל ה-"פת"ח" - נגד כוחות צה"ל. עזאם התאכזב מהיחס המזלזל של הלוחמים הפלסטינים לאיסלאם ועבר ללמוד באוניברסיטת אל אזהר שבקהיר, ממנה קיבל תואר שני בלימודי אסלאם, והושפע מחסן אל בנא, מייסד תנועת האחים המוסלמים במצרים - תנועה המאמינה בחוקי האסלאם הווהאבי לפי תורתו של אבן עבד אל-ווהאב.
עזאם חזר לירדן אולם נאלץ לעזוב אותה בשנת 1970 עת גירש המלך חוסיין את כל פעילי אש"ף. עזאם חזר למצרים וקיבל בשנת 1973 תואר דוקטור בלימודי האסלאם מאוניברסיטת אל אזהר. הוא חזר שוב לירדן כדי ללמד באוניברסיטה של רבת עמון באותה השנה, והיה גם האחראי לחלוקת קרנות הצדקה של הוואקף דרכו קשר כשרים ולימד ממסרים מהפכניים במסגדים הרבים של הפלטים הפלסטינים בירדן. אך פוטר עקב השתייכותו לאחים המוסלמים. עזאם נאלץ לברוח לערב הסעודית.
עזאם ובן לאדן נסעו לפאקיסטאן ב-1980 במטרה להילחם בכוחות הסובייטים שפלשו לאפגאניסטן. הוא לימד תחילה באוניסרסיטה האיסלאמית באיסלאמאבד אך ב-1984 עזב את האוניברסיטה באיסלמאבאד לאחר שהסעודים סרבו לחדש את חוזהו, כיוון שהשלטונות המקומיים (הפקיסטאניים) לא שבעו נחת מכך שהשתתפותו בג'יהאד באפגניסטן נעשתה על חשבון שעות ההוראה שלו באוניברסיטה. לפיכך, הוא עבר לפאשאואר (עיר גבול פקיסטאנית סמוכה לאפגניסטן), והחל ללמד ב"מכללת (לימים אוניברסיטה) ההטפה והג'יהאד" שהוציאה מתוכה "מוג'אהאדין" (לוחמי מלחמת קודש) רבים שהשתתפו בלחימה באפגניסטן. במקביל הוא ניהל את משרדי "אגודת העולם המוסלמי" וה"אחים המוסלמים" בפאשאואר, והיה ממונה על שליחת מורים לבתי ספר שהטיפו לג'יהאד. שאישתו עסקה באותו זמן בפעילות הומאניטארית בקרב הפלטים האפגאניים. שם הוא גם הקים את "מכתב ח'ידמאת אל מוג'אהדין" - "המשרד למתן שירותים למג'אהדין". במימון שהשיג אוסאמה בן לאדן, שהיה המקורב אז לבית המלוכה הסעודי. יחד הם הקימו שם ארגון מתנדבים שמנה למעלה מ־40,000 לוחמים.
לפי טענת תומכיו הוא גם השתתף פיזית בקרבות ממלא אחר ההלכה כי "שעה אחת של לחימה למעד דרכו של אלוהים טובה יותר משבעים שנות תפילה" האגדה מספרת עליו כי למרות היותו בשנות הארבעים של חייו הוא חצה את אפגניסטן לרוחבה ולאורכה על חמורים וברגל במעברי הרים צרים ובמסעות ארוכים שעייפו רבים משותפיו הצעירים אך לא אותו.
כחלק נכבד מעיסוקו השוטף, קיים עבדאללה עזאם נסיעות רבות מחוץ לאפגניסטן, שנועדו בעיקר לגייס מתנדבים ל"ג'יהאד". הוא ביקר, בין השאר, גם בארצות הברית. ב- 1986 פתח עזאם את הסניף הראשון של הארגון שלו לגיוס מתנדבים אסלאמיים בעיירה תוקסון שבמדינת אריזונה; השתתף בכינוס אסלאמי שהתקיים ב-1988 באוקלהומה סיטי; קיים ביקור במוסד לגיוס מתנדבים לג'יהאד, שהוקם בברוקלין שבעיר ניו-יורק, ביוזמת פעילים אסלאמיים מקומיים מוסד זה פעל במשך כעשור.
עם הנסיגה הסובייטית וניצחון הג'יהאד באמצע שנת 1989, החלו מאבקי כוח קשים בין פלגים שונים של המוג'אהדין על השאלה מי ישלוט. בראש שני הקואליציות הגדולות עמדו מאסוד מצד אחד והקמתיאר מצד שני. עזאם ניסה להשכין שלום ביניהם ואף הוציא פתוואה (פסק הלכה מוסלמי) שאוסרת על הלוחמים הערבים ליטול צד במאבק הכוחות על השליטה. תלמידו ושותפו, בין לאדן, צידד יותר ויותר בהקמאתיאר. הקשר של בן לאדן לתכנון ההתנקשות במאסוד, העכיר מאוד את היחסים בין עזאם לבין בין לאדן.
עזאם נהרג ב-24 בנובמבר 1989 כשהמכונית בה נסע התפוצצה. ישנם תאוריות שונות בקשר למותו. יש הטוענים שהייה זה המודיעין הסובייטי שהוציאו להורג. חבר לשעבר באל קעידה שנמצא במאסר בארצות הברית טוען שבן לאדן הוא העומד מאחורי ההתנקשות, וזה לאור חילוקי הדעות בין השניים בנושאים רבים בהם: מידת המעורבות של לוחמים ערביים בקרבות השליטה הפנימיים באפגאניסטאן, שאלת השימוש בכספים ובתחמושת למטרות אחרות מחוץ לאפגאניסטאן והמשך דרכה של תנועת הג'יהאד בכלל. בן לאדן עצמו טוען שזאת הייתה מלאכת ידיו של המוסד הישראלי. אחרים טוענים שהיו אלה שליחיו של שירות המודיעין הפקיסטאני, הסי. אי. אי. או מפקדים אפגאניים יריבים. בפיצוץ נהרגו גם שניים מבניו. לאחר מותו הפך בן לאדן לראש תנועת אל קעידה.
ארגון הטרור הקרוי על שמו - גדודי עבדאללה עזאם בסוריה ובמצרים ביצע בשארם א-שייח סדרת פיגועי טרור ב־23 ביולי 2005.
[עריכה] כתבים
במשך חייו עבדאללה עזאם כתב ספרים רבים על נושא הג'יהאד, בין הבולטים שבהם אפשר לציין את:
- "הגנת אדמות האסלאם, חובתו האישית של כל מוסלמי" - אחד הספרים הכי חשובים של הג'יהאד העולמי. הוא הוצא לעור בעמאן שבירדן. השורה התחתונה של הספר היא שכל הארצות שהיו אי פעם תחת שלטון מוסלמי, חייבות לחזור להיות תחת שלטון מוסלמי באמצעות הג'יהאד.
- "הצטרפו לקרוואן" - ספר שמהווה קריאה לנוער האיסלאמי לצאת למלחמה באפגאניסטאן.
- "הסרטן האדום" שיצא לאור בעמאן (לא ברור באיזו שנה). זהו כתב פלסתר חריף נגד הקומוניזם כתופעה בינלאומית. בספר יש פרק בעל נימה אנטישמית ובו האשמת היהודים, כולל הציונים, כמפיצי הקומוניזם בעולם לרבות בעולם הערבי בעידן המודרני.
[עריכה] ציטוטים
- "אהבת הג'האד השתלטה על חיי, על נפשי, על תחושותיי, על ליבי ועל רגשותיי. אם ההתכוננות [לג'האד] היא טרור - כי אז אנו טרוריסטים. אם ההגנה על הכבוד היא קיצוניות - כי אז אנו קיצונים. אם הג'האד [מלחמת הקודש] נגד האויבים הוא פונדמנטליזם - כי אז אנו פונדמנטליסטים".
- "אנו סבורים שעלינו להתחיל באפגניסטן לפני פלסטין, לא משום שאפגניסטן חשובה יותר מפלסטין... אלא משום שישנן כמה סיבות דוחקות להפיכתה של אפגניסטן לנקודת פתיחה [עדיפה]. סיבות אלה הן: (1) הקרבות באפגניסטן מתנהלים עדיין במלוא עוזם, והגיעו לעוצמה חסרת תקדים; (2) הנפת דגל האסלאם באפגניסטן היא כבר עובדה מוגמרת; ו- (3) המטרה ברורה: 'לרומם את דברו של אללה'".
- "השאהידים הם אלה שכותבים את ההיסטוריה של כל עם ועם כי ההיסטוריה של העמים ניתנת לכתיבה רק בדם ויזע".
- "החובה לא צריכה להיעלם עם הניצחון באפגניסטן , והג'יהאד יישאר חובה אישית עד שכל האדמות שהיו פעם אסלאמיות יחזרו אלינו והאסלאם ישלוט בהם שוב. לפנינו עוד פלסטין ובוכרה, לבנון וצ'אד, אריתריאה וסומאליה, הפיליפינים, בורמה, דרום תימן, טשקנט, אנדלוסיה...".
- "ג'יהאד ורובה בלבד, לא משא ומתן, דיונים ודו שיח".
- "הרי אני כבן תשע. 7 וחצי שנים בג'יהאד באפגניסטן ושנה וחצי בג'יהאד של פלסטין ושאר כל הזמן אינו בעל משמעות".
