סוחוי 27
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סוחוי 27 | ||
 סוחוי 27 בסכימת אוירובטיקה |
||
| תיאור | ||
| תפקיד | מטוס ירוט/תקיפה לעליונות אווירית | |
| צוות | 1 או 2 בדגמי אימון ותקיפה (Su-30) | |
| שנת טיסה ראשונה | 1977 | |
| כניסה לשירות | 1986 | |
| ממדים | ||
|---|---|---|
| אורך | 21.9 מ' | |
| מוטת כנפיים | 14.7 מ' | |
| גובה | 5.93 מ' | |
| שטח כנפיים | 62 מ"ר | |
| משקל | ||
| ריק | 16,380 ק"ג | |
| חמוש אופייני | 23,000 ק"ג | |
| משקל המראה מקסימלי | 33,000 ק"ג | |
| מנוע | ||
| מנוע | שני מנועי "ליולקה" АЛ-31Ф | |
| דחף | 12,500 ק"ג כל אחד | |
| ביצועים | ||
| מהירות מקסימלית | 2,500 קמ"ש | |
| טווח קרבי | 1,500 ק"מ | |
| טווח מירבי | 3,900 ק"מ | |
| תקרת שרות | 18,500 מטר | |
| קצב טיפוס | 19,500 מטר/דקה | |
| חימוש | ||
| תותח | תותח פנימי ГШ-30-1 בקוטר 30 מ"מ עם 150 פגזים | |
| טילים | 8,000 ק"ג על 10 נקודות תליה חיצונית, עד 6 טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני Р-27Р1(R-27)ועד 4 טילים מונחי איפרא אדום לטווח קצר Р-73Э (R-73)
מטוסי סוחוי 27IB יכולים לשגר גם טילי X-31 נגד מכ"מים, טילי אוויר קרקע X-29L/T מונחי לייזר או טלוויזיה, פצצות מצרר РБК-500 ופצצות "חכמות" ФАБ-150, 250 ו 500. |
|
סוחוי Su-27 (ברוסית: Су-27 , קוד דיווח נאט"ו: "פלנקר"; "Flanker") הוא מטוס קרב סובייטי רב משימתי לכל מזג אוויר מן הדור הרביעי. ההצטיידות בו בברית המועצות החלה בסוף שנות השמונים וכיום הוא משרת בחילות האוויר של רוסיה ומדינות אחרות של חבר העמים, הודו, סין, אתיופיה ומדינות נוספות.
המטוס תוכנן במשרד התכנון הוותיק "סוחוי", המתכנן הראשי היה מיכאיל פטרוביץ' סימונוב. מהתכנון הבסיסי צמחו דגמים נוספים : Su-27K, המכונה גם Su-33,מיירט לנושאות מטוסים, גרסת אימון דו מושבית Su-27UB ומטוסי תקיפה רב משימתיים Su-30 ו Su-35.
הסוחוי 27 מקביל למטוסי F-15, F-16 ו F/A-18 האמריקניים, ומצטיין בטווח ארוך, חימוש כבד וכושר תמרון יוצא דופן.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריית הפיתוח
[עריכה] תחילת הפיתוח
בסוף שנות השישים החלו שתי המעצמות של אותו זמן, ברית המועצות וארצות הברית, בפיתוח מטוסי קרב מתקדמים שכונו "מטוסי קרב מן הדור הרביעי". בארצות הברית פורסם כבר ב 1965 מכרז להחלפתו של ה F-4 פאנטום. "תוכנית FX" לפיתוח מחליף זה הוכרזה במרץ 1966. הזוכה במכרז זה, חברת מקדונל-דאגלס שפיתחה את ה F-15 "איגל" הוכרזה בדצמבר 1969 והמטוסים הראשונים טסו ב 1974.
בתגובה, פרסמה ברית המועצות דרישה לפיתוח מטוס קרב כבד שיוכל להשתוות ל F-15, ובשנת 1969 החל משרד התכנון סוחוי בעבודה על המטוס, ממנו נדרש כושר תמרון גבוה להתמודדות בקרבות אוויר צמודים, שהוכרו שוב באותה תקופה כבעלי חשיבות.
[עריכה] אבות טיפוס
[עריכה] T-10
בשנים 1975-1976 התחוור כי התכנון הבסיסי היה לוקה בחסר ביחס לדרישות המבצעיות, אך עם זאת אב טיפוס שסומן T-10-1 (מטוס כנף הדלתא מס' 10 של סוחוי) המריא ב 20 במאי, 1977 (הטייס היה גיבור ברית המועצות ולדימיר איליושין). למטוס הייתה כנף דלתא גדולה, שני מנועים ב"מנהרות" נפרדות וזנב כפול. בדומה ל F-14, השטח בין המנועים נוצל לעילוי נוסף והסתרת החימוש מפני מכ"מים. אב הטיפוס נתגלה על ידי לוויין ריגול בשדה הניסויים ז'וקובסקי ליד העיר רמנסקויה, ועל כן כונה בידי האמריקאים בשם הקוד Ram-K.
באחת מטיסות אב הטיפוס השני, T-10-2, נקלע טייס הניסוי לרעידות בלתי צפויות ב7 במאי, 1978. נסיון נחיתת החירום נכשל והטייס נהרג.
באותה עת החלו להגיע נתונים מודעיניים לגבי יכולותיו של ה F-15, והתחוור כי אב הטיפוס לא יהיה מסוגל להשתוות לו. המתכננים התלבטו רבות אם להמשיך בפיתוח כפי שהוא או לבצע בתכנון שינוי רדיקלי, ובחרו באפשרות האחרונה.
[עריכה] Т-10С-1
עבודה מזורזת הביאה לייצורו של אב טיפוס חדש ומשופר, שכונה Т-10С-1 או T-10-17. חלקים רבים תוכננו מחדש מאפס וניסויי הטיסה הוכיחו כי הפעם התכנון היה מוצלח ואף עלה על כל מטוס אחר באותה עת. ניסויי הטיסה לא היו נטולי בעיות. טייס הניסוי אלכסנדר קומרוב התרסק בשנת 1981 והטייס סדובניקוב הצליח אך בקושי לנחות לאחר שחלק מהכנף התפרק באוויר. הצלחתו לנחות בשלום הקלה על המהנדסים לבחון את הכשלים שהתרחשו ועד מהרה תוקנו הבעיות במבנה המטוס. עם זאת, השיפורים לא פסקו אף לאחר כניסת המטוס לשירות מבצעי.
[עריכה] קבלה לשירות
החל משנת 1984 החל הסוחוי 27 להכנס בהדרגה לשירות בחיל האוויר הסובייטי, אם כי בעיות טכניות שונות מנעו את הפעלתו המבצעית המלאה. ב 23 באוגוסט, 1990 נכנס המטוס לשירות מבצעי מלא בברית המועצות, לאחר שכל הבעיות המשמעותיות שנתגלו בחמש שנות ניסויי הטיסה תוקנו.
מטרתו העיקרית של הסוחוי 27 הייתה לחדור דרך קווי ההגנה של נאט"ו ולפגוע מרחוק במטוסי תדלוק ושליטה, שהסובייטים זיהו בהם מקור ליתרון אסטרטגי של נאט"ו. גם כיום ממלא המטוס תפקיד זה בחילות האוויר של חבר העמים, והדגמים המאוחרים נושאים טילי Novator KC-172 AAM-L ארוכי טווח לפגיעה במטוסי פיקוד, שליטה ובקרה (AWACS).
גירסה מיוחדת של המטוס, שנקראה P-42, ופורק ממנה כל ציוד שאינו הכרחי, שימשה בין השנים 1986 ו 1988 כמטוס לקביעת שיאי טיפוס וגובה, וקבעה 27 שיאים בתחום זה.
[עריכה] מבנה המטוס
[עריכה] גוף
צורתו הבסיסית של המטוס מזכירה את זו של המיג-29, אם כי גדולה יותר. לשם חסכון במשקל כ 30% מגוף המטוס בנוי מטיטניום. הגוף והכנף המשוכה יוצרים גוף עילוי אחד שאינו יציב אווירודינמית ועל כן משתמש במערכת בקרת יציבות ממוחשבת (בדומה ל F-16).
[עריכה] מנועים
באחורי הגוף מותקנים צמד מנועי טורבו סילון בעלי מבער אחורי. המנועים מרוחקים מעט זה מזה וביניהם מותקן מצנח עצירה. כל מנוע מפתח 7,700 ק"ג דחף (12,500 דחף מירבי) וכונסי האוויר הינם בעלי גאומטריה משתנה לפעולה במהירות עד מאך 2 ובזוויות התקפה חריפות. מנועי АЛ-31ФП בעלי נחירי פליטה מתכווננים הותקנו בדגמים המתקדמים Su-30MK ו Su-37 ומאפשרים להם היגוי וקטורי וכושר תמרון גבוה ביותר.
