ניקולאי יז'וב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי איוונוביץ' יז'וב (1 במאי 1895 - 4? בפברואר 1940) היה ראש המשטרה החשאית הסובייטית, האן קה ווה דה, בתקופת הטיהורים הגדולים (1936-1938). תקופתו נקראת לעתים "יז'ובשצ'ינה" (תקופת יז'וב) אחר שמו.
[עריכה] ביוגרפיה
יז'וב נולד בסנקט פטרבורג. הוא סיים בית ספר יסודי בלבד ולאחר מכן עבד משנת 1909 ועד 1915 כשולייה לחייט וכפועל בבית-חרושת. מ-1915 ועד 1917 שרת יז'וב בצבא הרוסי הצארי. הוא הצטרף למפלגה הבולשביקית ב-5 למאי, 1917 בוויטבסק, חודשים ספורים לאחר מהפכת אוקטובר.
בעת מלחמת האזרחים הרוסית (1919-1921) לחם בשורות הצבא האדום ומפברואר 1922 החל לעבוד בממסד הפוליטי, בעיקר כמזכיר בועידות אזוריות של המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1927 הועבר למחלקת הכספים והתקציבים של המפלגה הקומוניסטית, שם הועסק כמפקח וכיושב הראש בפועל של המחלקה. משנת 1929 עד שנת 1930 היה סגן הקומיסר העממי לחקלאות. בנובמבר 1930 מונה לעמוד בראש מספר מחלקות במפלגה הקומוניסטית: המחלקה לעניינים מיוחדים, מחלקת כוח-אדם ומחלקת התעשייה. ב-1934 הוא נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ושנה לאחר מכן היה למזכיר הועד. מפברואר 1935 עד מרס 1939 היה גם יו"ר הוועד המרכזי לפיקוח על המפלגה.
בספרו "מכתב של בולשביק ותיק" (1936), חיווה ניקולאי בוכארין את דעתו השלילית על יז'וב: "בכל משך חיי הארוכים, מעולם לא פגשתי אדם בעל אישיות מעוררת גועל יותר מאשר זו של יז'וב. כאשר אני מביט בו, אני נזכר, בלי יכולת להתנער מהמחשבה, באותם פרחחים מרושעים בחצרות רחוב ראסטראייבה, שהעיסוק החביב עליהם היה לקשור פיסת נייר משוחה בפרפין אל זנבו של חתול, להעלות אותה באש, ולצפות בתענוג כיצד החייה המבועתת מייללת במורד הרחוב, מנסה נואשות להמלט מהלהבות האופפות אותה. אין לי ספק, כי בילדותו יז'וב שעשע את עצמו בדרך זו ועתה הוא ממשיך אותה בצורות שונות"
יז'וב היה נמוך קומה למדי. עובדה זו, בשילוב עם אישיותו האלימה הדביקה לו את הכינוי "הננס המורעל" או "הננס צמא הדם".
יז'וב נודע כנאמן אדוק של סטלין. בשנת 1935 הוא כתב מאמר בו טען כי אופוזיציה פוליטית חייבת להוביל לאלימות ולטרור. מאמר זה היה בחלקו הבסיס האידאולוגי של הטיהורים הגדולים. יז'וב מונה לתפקיד הקומיסר העממי לענייני פנים (ראש האן קה ווה דה) וחבר בוועד המרכזי, ה"פרסידיום", ב-26 בספטמבר, 1936, לאחר סילוקו של גנריך יגודה.
תחת הנהגתו של יז'וב הגיעו הטיהורים לשיאם וכמחצית מאנשי הממסד הפוליטי והצבאי הסובייטי נכלאו בגולאג או הוצאו להורג מטעמים פוליטיים. מאות אלפים אזרחים נחשדו בחוסר נאמנות או ב "חבלה" ונחקרו, לעיתים בעינויים, לסחיטת הודאות. יז'וב ניהל גם טיהור מקיף באן קה ווה דה ובגר"ו עצמם, תוך מאסר והוצאה להורג של בעלי תפקידים רבים שמונו על-ידי קודמיו, יגודה ומנז'ינסקי. האפקטיביות של הגר"ו כמודיעין צבאי נהרסה למעשה כאשר קציני מודיעין מנוסים הוחזרו מחו"ל אל ברית המועצות והוצאו שם להורג, דבר שתרם לתבוסה המחפירה של ברית המועצות במלחמת החורף נגד פינלנד.
השיא בקריירה של יז'וב היה ב-20 בדצמבר, 1937, כאשר אורגן ערב חגיגי רב רושם בתיאטרון הבולשוי לכבוד מלאת 20 שנה ל-אן קה ווה דה. באירוע זה התנוססו באולם תמונות ענק של סטלין ובצידן אלו של יז'וב. על הבמה, המעוטרת בפרחים, חלק אנסטאס מיקויאן שבחים לעבודתו היסודית של יז'וב. "למדו את הדרך הסטאלינית לעבוד", אמר, "מהחבר יז'וב, כפי שהוא למד וממשיך ללמוד מהחבר סטלין עצמו".
כאשר הוצג יז'וב, הוא נתקבל בתשואות רמות. "הוא עמד", דיווח עד ראייה, "מבטו מושפל מטה, וחיוך מעושה כנוע על פניו, כאילו לא היה בטוח שהוא ראוי לקבלת פנים מכובדת זו". סטלין עצמו סקר טקס זה מתאו הפרטי.
למרות שיז'וב מונה לתפקיד הקומיסר העממי לתעבורה ימית ב-8 באפריל, 1938, בעודו מחזיק ביתר תפקידיו, החלו צעדיו מוצרים בהדרגה וסר חינו מפני סטלין לטובת בריה. ב-22 באוגוסט, 1938, לברנטי בריה מונה לסגנו של יז'וב והשתלט למעשה על תפקיד ראש ה-אן קה ווה דה לאחר שסטלין, יחד עם ויאצ'סלב מולוטוב, מתחו ביקורת קשה על שיטות עבודתו של יז'וב במזכר רשמי ב-11 בנובמבר, 1938. יז'וב עזב את משרתו כקומיסר העממי לענייני פנים ב-25 לנובמבר, 1938, על פי בקשתו, והוחלף בבריה.
ב-3 במרץ, 1939 סולק יז'וב מכל תפקידיו בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. ב-10 באפריל, 1939 הוא נאסר ונשפט בפני השופט הסובייטי אולריך במשרדו של בריה. יז'וב סירב להודות בהאשמתו של בריה כי זמם לרצוח את סטלין ואמר: "עדיף לעזוב את החיים עלי אדמות כאדם ישר". ב-3 או ב-4 בפברואר, 1940 הוא הוצא להורג בירייה. אפרו הושלך לקבר המונים בבית הקברות דונסקוי.
