ניקולאוס איש דמשק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאוס איש דמשק (Nicolaus Damascenus) נולד בשנת 64 לפנה"ס בדמשק למשפחה מיוחסת. הוא היה סופר יווני והיסטוריון החצר של המלך הורדוס. בתחילה שימש כמחנך לילדי אנטוניוס וקליאופטרה ואח"כ הצטרף אל הורדוס ויצא להגנתו ברומא. בשנת 14 לפנה"ס הוא נסע אל רומא מטעמו של הורדוס להגן על זכויותיהם של היהודים תושבי הגולה. עם מותו של הורדוס ניקולאוס יצא לרומא עם בניו ושמה הוא דיבר בשבחו של ארכלאוס.
ניקולאוס חיבר אוטוביוגרפיה, חיבור ביוגרפי על אוגוסטוס, חיבורים פילוסופיים וטראגדיות. יוסף בן מתתיהו שאב את מירב החומר ההיסטורי שכתב על הורדוס בספריו, מתוך כתבי ניקולאוס, ולכן אפשר לראות שכתיבתו של ניקולאוס התאפינה כפרו-הרודינית ואנטי-חשמונאית.
כתוצאה מהחיכוך התמידי של ניקולאוס עם היהודים הוא למד להכיר את כתביהם ואורח חייהם, ושלא כמו סופרים יווניים אחרים, הוא התייחס לכתבי היהודים ומנהגיהם בכבוד ובאהדה, הוא הזכיר בספריו את אברהם, משה ודוד המלך.
