מחשבה פלילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחשבה פלילית (Mens Rea) הינה היסוד הנפשי הנדרש להתקיימות העבירה הפלילית (סעיף 19 לחוק העונשין: "אדם אחראי בפלילים רק אם היסוד הנפשי שליווה את התנהגותו הוא מחשבה פלילית, אלא אם כן המחוקק קבע במפורש שרשלנות היא יסוד מספיק").

המשותף לצורות המחשבה הפלילית הוא מצב של מודעות בפועל. צריכים להיות משוכנעים שהנאשם הספציפי בעת ביצוע העבירה היה מודע (לא האדם הסביר). משמע, המבחנים לקיום המחשבה הפלילית הם סובייקטיבים. וכמובן שישנו קושי ראייתי מסוים אבל במגבלות שלנו אנו מנסים להסיק מהו הכוונות של הנאשם.

סעיף 20 לחוק העונשין מגדיר מחשבה פלילית - "מודעות לטיב המעשה לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאות".

[עריכה] סוגים עיקריים של מחשבה פלילית

• עצימת עיניים - עצימת עיניים בכדי להמנע מידיעת האמת. חשד באשר לטיב התנהגות או מעשה כלשהם, מודעות לכך אך בכל זאת המנעות מלבררם. לדוגמה, אדם רוכש מוצר בתנאים חשודים, אשר אדם סביר היה מעלה על דעתו כי ייתכן ומדובר ברכוש גנוב, אולם הרוכש הספציפי טוען שלא ידע שהמוצר גנוב. הנסיבות לרכישה חייבו אותו לברר את העובדות, ומשלא עשה זאת, דינו כמי שהייתה לו כוונה לקנות רכוש גנוב. עצימת עיניים - סעיף (20) ג' 1 - אדם נקלע לנסיבות של פשע והוא "עוצם עיניו" דינו כדין מתכוון. כיוון שחשד ונמנע מלברר את הדבר מלכתחילה.

• פזיזות - סעיף (20) א' 2 - פזיזות מורכבת מאדישות או קלות הדעת. במחשבה הפלילית נבחין בין שני יסודות - האחד היסוד השכלי - מודעות הנאשם בשעת התנהגותו למעשיו. (יסודות ה-Actus Reus של העבירה) או לאפשרות של קיומם של יסודות אלו או לאפשרות של התגבשות העבירה כתוצאה מהתנהגותו. מעשיו נעשים במודעות שמתגבשת עבירה או שיכולה להיות. היסוד השני הוא האמוציונלי - קובע את הדרגות השונות של המחשבה הפלילית. אם מבחינה נפשית הנאשם רוצה שעבירה תתבצע על כל יסודותיה (הייתה לו המודעות) אזי הוא בגדר חפץ בתוצאה והוא ברמה של אדם המבצע עבירה בכוונה. אך, אם מהבחינה הרגשית הוא אדיש לתוצאות כלפי היסודות שמרכיבים את ה-Actus Reus או שהוא נוהג בקלות דעת (לא עושה דבר למנוע את העבירה) כמו נהיגה בשטח בנוי במהירות מופרזת, אדיש לאפשרות שיפגע במישהו, אך לא מתכוון לפגוע.