משה קרוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

משה קרוי (6 בינואר 1948 - ינואר 1989) פילוסוף ומיסטיקן ישראלי.

קרוי החל את לימודי הפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים בגיל צעיר, ועד מהרה הצטיין בהם וקיבל תואר דוקטור ומשרת הוראה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. נושא התמחותו היה תורתו של קאנט.

בשנת 1973 פרץ לתודעת הציבור באמצעות ראיון שערך עמו צבי ינאי בכתב העת "מחשבות". בראיון זה פרש קרוי את עיקרי תורתו החדשה "האגואיזם הרציונלי". תורה זו, הקרויה "אובייקטיביזם", הייתה עיבוד של תורתה של הסופרת איין ראנד, קראה לאדם לחיות "על פי השכל", להתנגד להתערבות המדינה במעשיו, ולבסס את יחסיו עם העולם החיצוני לא על בסיס "רגשות אשמה" כי אם על בסיס חוזי. התורה ראתה בגוף ובנפש ישות אחת, שללה כל גילוי של אלטרואיזם, וטענה כי האדם האידאלי הוא הרציונליסט "הלוקח רק מה שמגיע לו, ונותן לאחרים רק את המגיע להם". בהתאם לכך, גבה קרוי תשלום מאורחיו עבור הכיבוד שהגיש להם כשביקרו בביתו, והתגאה כי ביקש מאמו לעזוב את ביתו ולמצוא לה מקום אחר למגורים.

התורה היכתה גלים במדינת ישראל לאחר שקרוי הופיע ב-1974 בתוכנית הטלוויזיה "טנדו", בה רואיין על ידי ירון לונדון. קרוי היה לכוכב תקשורת, לא מעט בזכות העובדה כי לתורה נתפס אף דן בן אמוץ. ספרו של קרוי "חיים על פי השכל" התפרסם בשנת 1975, בתמיכתו ועידודו של דן בן-אמוץ שאף ערך את הספר. הספר זכה לפופולריות רבה.

בתקופה זו יצר עם קרוי קשר אדם שטען כי הוא מגיע מטעם ארגון סתרים שהקים המיליונר הווארד יוז ומליונרים אחרים, השואף להקים בדרום אמריקה חברה שתפעל על פי עיקרי תורתה של איין ראנד, וכי קרוי מוזמן להצטרף למיזם זה. לאחר מותו של האדם בתאונת דרכים, שוכנע קרוי כי מנסים להרגו.

לאחר מכן החליט קרוי לעזוב את הארץ, והחליט להגר לאוסטרליה. ב-1975 עזב לאוסטרליה ביחד עם אשתו גאולה ובתו טלילה. באוסטרליה התקרב לתורת הסיינטולוגיה. הוא שוכנע כי אכן קיימת במציאות נשמה, וכתב ספר בשם "הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה" (במקור באנגלית, יצא לאור בעברית בשנת 1981) בו הוא חוזר בו מרבות מן הקביעות אשר קבע ב"חיים על פי השכל". הספר ערוך בדו-שיח בן שתי דמויות- פרנסיסקו, המייצג את השקפותיו הקודמות של קרוי, וסוקרטס, המייצג את השקפותיו החדשות. גם ספר זה נערך על-ידי דן בן-אמוץ, למרות שהסתייג מהתפנית המיסטית החדשה שחלה בתפיסתו של קרוי.

בשנת 1979 החליט כי אין בסיינטולוגיה כדי מתן תשובה מספקת לתהיותיו הפילוסופיות. הוא החל מתקרב למיסטיקה הודית, אימץ לעצמו גורו, ואף שהה בהודו תקופה מסוימת. בשנת 1983 לימד באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, ובשנת 1984 שב לאוסטרליה.

את דעותיו בתקופה זו הציג בספר נוסף, "מעבר ליש ולאין: הרציונליות במיסטיקה", בו טען בין השאר לאלוהות הברורה מאלייה של הגורו ההודי. בשלב זה כבר הסיר ממנו דן בן-אמוץ את תמיכתו וסירב לשמש לו כעורך.

תפנית נוספת בדיעותיו של קרוי חלה בעקבות היכרותו עם המיסטיקן בשם ד"ר ג'וזף צ'פלוני, שהציג בפניו תפיסה גנוסטית, ששילבה רעיונות ממקורות רבים ושונים, כגון משנתו של זרתוסטרא, כת האיסיים, הקבלה היהודית, המיסטיקה ההודית והמינות האלביגנזית.

לפי תפיסה זו, העולם נתון תחת מלחמה תמידית של "בני אור" כנגד "בני חושך", הרודפים אותם ומאמללים אותם. טבעו של אדם כ"בן אור" או כ"בן חושך" קבוע מראש ואינו ניתן לשינוי, כשרוב האנושות ניצבת לצד כוחות החושך, ורק מיעוט קטן (שבתוכו כלל קרוי את עצמו ואת צ'פלוני) שייכים לצד האור.

כמו כן צפה כי הולך וקרב העימות הסופי בין בני החושך ובני האור, ובו צפויים לצאת בני האור מנצחים. (ראה ארמגדון, מלחמת גוג ומגוג)).

אמונות אלו הרחיקו אותו מעל אשתו. הסכסוך המשפחתי הגיע לכלל טרגדיה עת ניסתה אשתו לפרוץ לביתם, ונורתה בטעות בידי בעלה של בתו, עם זאת נסיבות המוות נותרו עמומות במידת מה.

בשנת 1989 שב קרוי לארץ, וניסה להפיץ את דעותיו החדשות בעיתונות ובטלוויזיה. עתה נתקל ביחס קריר, ורבים הביעו בוז וזלזול בדעות אלו. הוא החל לכתוב טיוטה לספר נוסף, בשם "מלחמת בני אור בבני חושך", אך ספר זה מעולם לא נערך ויצא לאור. ניתן למצוא את טיוטת הספר באינטרנט.

בינואר 1989 מת בדירתו, יש אומרים שהתאבד לאחר בליעת כדורים, ואחרים טוענים כי מת מדום לב או נרצח. דבר מותו התפרסם ב-6 בפברואר 1989 לאחר שנמצאה גופתו.

תורתו של קרוי, על גלגוליה השונים והסותרים, עדיין מוצאת לה תומכים, וישנם המלמדים את משנתו ומטיפים לה.