מילים יחידאיות בתנ"ך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אחד התחומים המאתגרים בהם נתקלו מתרגמי ומפרשי התנ"ך לאורך הדורות הוא תחום המילים היחידאיות (ביוונית: Hapax legomenon, ברבים Hapax legomena), כלומר המילים החד-פעמיות. מילה יחידאית היא מילה בעלת מופע חד פעמי בטקסט נתון, אם זה בקורפוס או בכתביו של יוצר ובמקרה הנידון כאן - בתנ"ך.

בתנ"ך נעשה שימוש מכוון במילים יחידאיות (לשונית או תחבירית) כאחד מארבעה אמצעים ספרותיים המאפשרים קריאה רב משמעית של טקסט. כאשר ההקשר ברור אף המילה היחידאית מתפרשת בקלות, ואילו כאשר ההקשר עמום, גם בגלל חוסר ההומוגניות של העברית התנ"כית שהתפתחה לאורך מאות שנים, גובר הקושי לזהותה ומתאפשרת קריאה רב משמעית.

לַשִׁירוֹת שבתנ"ך יש לשון מיוחדת בעלת צורות נדירות, רבות מהן יחידאיות. למרות שסך מילותיו של שיר השירים מכלל המילים בתנ"ך הוא 0.4%, הרי שיעור מילותיו מכלל היחידאיות הינו 2.4% כפי שניתן לראות מתוך הסטטיסטיקה של היחידאיות בתנ"ך (תמונה מספר 1). חוקרי לשון המקרא סבורים שלשון הַשִׁירוֹת מייצגת רובד עתיק של לשון זו (כשם שמשוררים בני ימינו משתמשים לעיתים בחומרי לשון עתיקים על מנת להעשיר ולייחד את שירתם) ועתיקות זו, בעצם קדמותה, נושקת לעיתים לצורות מלשונות שמיות אחרות. המפרשים עושים שימוש בהשקה זו, באמצעות שיטת הבלשנות ההשוואתית הנעזרת בשפות שמיות אחיות לעברית (כגון ארמית, אוגריתית ואכדית), על מנת לבאר משמעותן של יחידאיות.

כלל בפילולוגיה המקראית קובע שללא צורך פרשני מכריע אין לקבוע מילים יחידאיות חדשות. כלומר, יש לנסות לשייך מילים קשות לפענוח ונדירות לשורשים ידועים ונגזרותיהם הקיימות בקורפוס התנ"כי. למרות הכלל הנ"ל ישנן רשימות מרחיבות ורשימות מצמצמות של מילים יחידאיות. היקפן המשתנה של הרשימות נעוץ בהכללה או בהתעלמות ממילים יחידאיות הנגזרות משורשים ידועים של מילים הקיימות בתנ"ך. גם נוסחי מסורה שונים החליפו מילים יחידאיות במילים פשוטות יותר ובכך דלדלו את אוצר היחידאיות.

במאות ה-8 וה-9 ערכו חכמי המסורה נסיונות חשובים ראשונים של הכנת רשימות שונות של מילים במקרא ובהן מילים יחידאיות, מילים המופיעות פעמיים, שלוש, זוגות של מילים המופיעות פעם בלי ו' החיבור ופעם עם, ועוד. אחת הרשימות הראשונות נערכה בידי רב סעדיה גאון וכללה בגרסתה הראשונה 70 מילים ובגרסה מאוחרת יותר 96 מילים. חכמי המסורה נהגו לרשום רשימות אלו בשולי הגיליונות של ספרי המקרא. את המילים היחידאיות נהגו לסמן באות ל ונקודה מעליה כקיצור למילה הארמית "ליתא" שמשמעותה "אין". כנראה שכך סימנו למעתיקי הספרים שלמרות ייחודה של המילה אין מדובר בשגיאת כתיב. ברבות הימים צורפו כל ההערות לקונטרסים והופצו ברבים לשם הקניית הקריאה הנכונה בתנ"ך. כך על פי אברהם אבן שושן.

בניגוד להערכתו של אבן שושן את עבודתם המשמרת נוסחי עבר של בעלי המסורה, עומדת דעתו של פרופ' יחזקאל קוטשר. לטענתו נוסחים מסורתיים (לעומת הכתבים המקוריים) למקרא היו כורח המציאות כבר במאות השנייה והראשונה לפני הספירה. נוסחים עממיים אלו המירו מילים קשות להבנה, ובכללן יחידאיות, במילים פשוטות יותר. ההכרח בנוסח עממי נבע מכישוריהם המידלדלים של עמי הארצות לקרוא ולהבין עברית ארכאית. וכך כבר נוסחה המוקדם יחסית של מגילת ישעיהו, אחת ממגילות מדבר יהודה, שונה מהנוסח בו כתב הנביא ישעיהו או שנכתב בימיו, וכולל פחות מילים יחידאיות.

להלן דוגמה להצגת רשימה של יחידאיות (תמונה מספר 2) אל מול תרגומן לאנגלית (תרגום המלך ג'יימס):