מטילדה (טנק)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטילדה סימן 2 | |
מידע כללי | |
מדינה מייצרת | בריטניה |
שנת ייצור | 1937 |
דגם קודם | מטילדה סימן 1 |
דגם עוקב | ולנטיין |
מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה-הקרב על צרפת והלחימה במדבר המערבי. |
מידע טכני | |
אורך: | 6.02 מטרים |
רוחב: | 2.59 מטרים |
גובה: | 2.36 מטרים |
משקל: | 26.5 טון |
מהירות: | 24 קמ"ש על כביש |
טווח פעולה: | 260 קילומטר |
חימוש עיקרי: | תותח 2 ליטראות (40 מילימטר), |
חימוש משני: | מקלע 0.303 אינטש |
מנוע: | 2 מנועי דיזל, 87 כ"ס כל אחד |
עובי השריון: | 79-20 מילימטר |
צוות: | 4 |
מטילדה הוא שמם של שני טנקי חיל-רגלים בריטים משנות השלושים והארבעים של המאה העשרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מטילדה סימן 1 נולדה כתוצאה ממכרז של הצבא הבריטי ל"טנק חיל רגלים". הטנק אמור היה לשמש בתפקיד של סיוע אש לחיל הרגלים והושתת על לקחי מלחמת העולם הראשונה, מבלי שראשי הצבא הבריטי נתנו את דעתם לתורות הלחימה המהפכניות של בן ארצם, לידלהארט, ומקבילו בגרמניה, בדבר מלחמת תנועה, אשר קיבלה ברבות השנים את הכינוי "בליצקריג". מכיוון שתפקידו של הטנק המיועד היה הסתערות במהירות איטית (על מנת לשמור על מיקומו לצד חיל הרגלים), כלל המכרז את הדרישה כי הטנק יהיה חסין לכל כלי הנ"ט הקיימים בזמנו. הצבא דרש גם, שהטנק יהיה בעל עבירות שטח גבוהה. מעל כל אלה ריחפה הדרישה לכך שמחיר הטנק יהיה נמוך ביותר בגלל הקיצוצים הנרחבים בתקציב הביטחון בבריטניה בשנות השלושים. בשנת 1935 החל הפיתוח תחת השם "מטילדה".
[עריכה] מטילדה סימן 1
הטנק שנולד היה כלי רכב קטן, בעל שריון עבה (60 מילימטרים), וחמוש במקלע בלבד. למרות שלכאורה ענה על הדרישות, היה מטילדה סימן 1 כישלון מוחלט. המחיר הנמוך גרם לכך שמערכת ההנעה כולה הייתה ירודה ובלתי אמינה. הזחלים של הטנק היו חשופים, והמהירות המקסימלית, 13 קמ"ש, הייתה נמוכה מדי. חסרונותיו הבולטים גרמו לייצור מוגבל, ולפיתוחו וייצורו של מחליף - מטילדה סימן 2.
[עריכה] מטילדה סימן 2
מטילדה סימן 2 היה, ללא ספק, מוצלח מקודמו. שריון בעובי של 78-13 מילימטר בשילוב עם תותח 2 ליטראות[1] (40 מילימטר) הקנו לו את המפרט המתבקש. בעיית הפגיעות בזחלים תוקנה על ידי "חצאית", ומספר אנשי הצוות עלה ל-4. כל זה העלה את משקל הטנק לכ-26.5 טון, והפך את מטילדה סימן 2 לטנק הכבד ביותר שיוצר בבריטניה מאז הסימן 5 של ימי מלחמת העולם הראשונה. את הטנק הניעו שני מנועי דיזל 87 כ"ס כל אחד. השילוב בין מנוע חלש יחסית ומשקל רב הביא למהירות מירבית נמוכה של 24 קמ"ש. במטילדה סימן 2 היה, אמנם, שיפור עצום מול קודמו, אך מהירותו הנמוכה ותותחו הקטן יחסית השאירו אותו נחות מול הטנקים הגרמניים הבינוניים בעלי התותח בקוטר של 50 ו75 מ"מ.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה והקרב בארס
המטילדות זכו להרשם בדפי ההיסטוריה כאשר ב-21 במאי 1940, כשבעים וחמישה טנקי מטילדה, רובם מדגם מטילדה 1, הגיעו לארס. הטנקים הבריטים, מגדודי הטנקים המלכותיים ה-4 וה-7, פגשו את דיוויזיית השריון ה-7 של ארווין רומל בנוסף לכוחות של דיוויזית ה-ס.ס הממוכנת "טוטנקוף" (פירוש השם הוא גולגולת המת, דיביזיה מעוטרת ששירתה בחזיתות הקשות ביותר של מלחמת העולם השנייה). במהלך הקרב הופרד החי"ר הגרמני מכוחות השריון, שסייעו לו ובמשך זמן לא מבוטל כתשו המטילדות את החי"ר הגרמני. תותחי הנ"ט הגרמניים של התקופה שהיו בקוטר 37 מילמטר היו בלתי יעילים מול המטילדה. רומל נאלץ להתערב אישית בקרב ואירגן את תותחי הנ"מ בקוטר 88 מילמטר האימתניים לירי בכינון ישיר לעבר המטילדות. בשלב זה נאלצו המטילדות לעצור ולסגת, לאחד שסבלו מאבדות. לגרמנים נגרמו אבדות קשות: מאות נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. רומל וגודריאן נתקפו בהלה, ושניהם ציינו את האירוע ביומניהם כ"נסיון פריצה" של הבריטים לכיוון פאריז. רומל אף ציין את כוח האויב ככוח של "מאות" טנקים (כזכור, היו שם 75). המפגש היה אחד היחידים בקרב על צרפת שבהם הוכו הגרמנים קשות.
המטילדות המשיכו להיות בשירות עד 1942, ואז הוחלפו בטנקי רגלים אחרים, כגון הולנטיין.
[עריכה] קישורים חיצוניים
מטילדה סימן 1, שימו לב לזחלים החשופים.
[עריכה] הערה
1. ^ השימוש במונח המיושן "ליטראות" נובע מהעובדה, שבצבא הבריטי דירגו את התותחים לפי משקל הקליע.