מדריגל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדריגל הוא צורה מוזיקלית מתקופת הרנסאנס. המוזיקה נכתבה לטקסט חילוני, בדרך כלל באיטלקית, ב-3 עד 6 קולות. מקור המדריגל בפרוטולה, וכן ניכרות בו השפעות המוטט והשאנסון הצרפתי של הרנסאנס. הקשר בינו לבין המדריגל האיטלקי משלהי המאה ה-13 והמאה ה-14 הוא בעיקר בשם: המדריגלים ההם נכתבו ל-2 או 3 קולות ללא ליווי, או בלוויית כלים, שהכפילו את הקווים הווקאליים.
כמו המוטט, גם המדריגל שם דגש על פוליפוניה, אך במקביל ייחס חשיבות ל"ציורי מילים", להרמוניות ולמרווחים בלתי שגרתיים ודיסוננטיים. המדריגל החל דרכו באיטליה בסביבות שנת 1520, כחלק מן ההתפתחות העצומה שחלה בשירה. לאורך המאה ה-16 נפוצו באיטליה מאות אלפי מדריגלים.
המדריגל היה הצורה החילונית החשובה ביותר במוזיקה של אותם ימים. הוא פרח בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-16 ואיבד מחשיבותו בעשור השלישי של המאה ה-17, כאשר הודח ממעמדו עם עלייתן של צורות חילוניות חדשות יותר כמו האופרה והתמזג עם הקנטטה והדיאלוג.
עליית המדריגל החלה ב"ספר המדריגלים הראשון" של פיליפה ורדלוט, שיצא לאור בונציה בשנת 1533. היה זה הספר הראשון של מדריגלים בני-זיהוי. ההצלחה שזכה לה הביאה להתפשטות מהירה של הצורה, תחילה באיטליה ועד סוף המאה לעוד כמה ארצות באירופה. באנגליה, בעיקר, זכה המדריגל להערכה רבה מאז פירסום "מוזיקה טרנסאלפינה" של ניקולאס יונג בשנת 1588, קובץ מדריגלים איטלקיים עם טקסטים מתורגמים, שפתח תרבות מדריגלים משלו. המדריגל האריך ימים באנגליה יותר מבשאר אירופה: מלחינים המשיכו ליצור מדריגלים באיכות מפתיעה גם לאחר שהצורה יצאה מן האופנה ביבשת (ראה אסכולת המדריגל האנגלי).
כותבי מדריגלים מאוחרים גילו כושר המצאה ותחבולנות בעיקר במה שכונה "מדריגליזמים" - קטעים שבהם המוזיקה הנלווית למילה מסוימת מבטאת את משמעותה, לדוגמה, שירת המילה riso (חיוך) בתרוצת צלילים מהירים, המחקים צחוק, או sospiro (אנחה) בצליל, הנשמט אל זה שמתחתיו. טכניקה זו ידועה גם כ"ציור מילים" ואפשר למצוא אותה לא רק במדריגלים אלא גם במוזיקה ווקאלית אחרת מאותה תקופה. החשובים ביותר במחברי המדריגלים המאוחרים הם ללא ספק לוקה מארנציו, קרלו ג'זואלדו וקלאודיו מונטוורדי, שמיזג בשנת 1605 את הבאסו קונטינואו אך תוך הצורה וב-1638 חיבר את הספר "מדריגלים של מלחמה ואהבה" Madrigali guerrieri et amorosi שהוא, מכל מקום, דוגמה למדריגל של הבארוק המוקדם. חלק מן היצירות בספר זה אינן קשורות כלל למדריגל א-קאפלה של המאה הקודמת.
תוכן עניינים |
[עריכה] מלחיני מדריגלים מוקדמים
- ז'אק ארקאדלט Jacques Arcadelt
- אד'ריאן וילרט Adrian Willaert
- קוסטאנצו פסטה Costanzo Festa
- צ'יפריאנו דה רורה Cypriano de Rore
- פיליפה ורדלוט Philippe Verdelot
- ברנרדו פיסאנו Bernardo Pisano
[עריכה] מלחיני המדריגל הקלאסי
- אורלנדו לאסוס Orlandus Lauusu
- אנדריאה גבריאלי Andrea Gabrieli
- קלאודיו מונטוורדיClaudio Monteverdi
- ג'ובאני פלסטרינה Giovanni Pierluigi da Palestrina
- פיליפה דה מונטה Philippe de Monte
[עריכה] מלחיני המדריגל המאוחר
- ז'אק דה ורט Giaches de Wert
- לוצאסקו לוצאסקי Luzzasco Luzzaschi
- לוקה מארנציו Luca Marenzio
- קרלו ג'זואלדו Carlo Gesualdo
- זיגיסמונדו ד'אינדיה Sigismondo d'India
[עריכה] מלחינים של מדריגלי בארוק "קונצרטנטיים" (בליווי כלים)
- אוראציו וקי Orazio Vecchi
- אדריאנו בנקיירי Orazio Vecchi
- ג'וליו קאצ'יני Giulio Caccini
- קלאודיו מונטוורדי
- היינריך שיץ Heinrich Schütz
- האנס ליאו האסלר Hans Leo Hassler
- יוהן הרמן שיין Johann Hermann Schein
[עריכה] אסכולת המדריגל האנגלי
- ויליאם בירד William Byrd
- ג'ון דאולנד John Dowland
- ג'ון פארמר John Farmer
- אורלנדו גיבונס Orlando Gibbons
- תומאס מורלי Thomas Morley
- תומאס טומקינס Thomas Tomkins
- תומאס וילקס Thomas Weelkes
- ג'ון וילבי John Wilbye
