לימודי מוכפפות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לימודי מוכפפות (באנגלית: Subaltern Studies) היא אסכולה ביקורתית פוסט קולוניאלית של ההיסטוריה ההודית ושל החולקים את אותן התובנות המתודולוגיות ומיישמים אותם בחלקי עולם אחרים. חברי האסכולה מעמידים את ה"מוכפף" (subaltern) במוקד חקירתם ההיסטורית ומבקשים לדובב אותו ולשחזר את נקודת מבטו שלו. בעשותם כן הם מבקשים להפוך את המוכפף מאובייקט לחקירה היסטורית גרידא לסובייקט בעל רצונות והיסטוריה משל עצמו.
מושג המוכפף חיוני להבנת טיעוני האסכולה. בספרו "היבטים יסודיים בהתקוממות איכרים בהודו הקולוניאלית" (Elementary Aspects of Peasant Insurgency in Colonial India) הגדיר רנאג'יט גוהא את המוכפף כ"הבדל הדמוגרפי בין כלל האוכלוסייה הההודית וכל אלו אותם אנו מתארים כ'אליטה'". הגדרה זו של המוכפף כקטגוריה חברתית הכורכת יחדיו את כל מי שאינם משתייכים לאליטה שאלו חברי האסכולה מכתביו של הוגה הדעות האיטלקי הסוציאליסטי אנטוניו גראמשי. עם התפתחות האסכולה השתנתה הגדרת המוכפף והפכה להגדרת יחסי מוכפפות, המציינים מערכת יחסים בלתי שיוויונית, ולא קטגוריה חברתית מובחנת.
לימודי מוכפפות הוא גם שמה של סדרת פרסומים, מעל דפיה פרשו חברי האסכולה את משנתם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית הפרויקט
בעקבות משברים כלכליים ופוליטיים הכריזה ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי על מצב חירום בשנת 1975. במסגרת מצב חירום זה, אשר נמשך כשנתיים, הושעו זכויות אזרח רבות וכתוצאה מכך נסדק האמון באתוס הדמוקרטיה ההודית בקרב רבים. על רקע זה התקבצה לה יחדיו קבוצת חוקרים הודים צעירים בת תשעה חברים, רובם היסטוריונים, שמקום מושבם היה באוניברסיטאות שונות בהודו ובבריטניה הגדולה, אשר חברו במרוצת שנות ה-70 של המאה ה-20 לרנאג'יט גוהא, שהיה כבר איש אקדמיה ותיק, ויחדיו החלו לבחון בצורה ביקורתית את אופן כתיבת ההיסטוריה ההודית.
חברי הקבוצה נפגשו יחדיו משך כחמש שנים בטרם הוציאו לאור את הכרך הראשון של לימודי מוכפפים, אוסף מאמרים בו פרשו את עבודתם המשותפת. חברי הקבוצה התמקדו, ראשית, בסוגיית לידתה של הודו המודרנית בשנת 1947 ובחלוקת הודו הקולוניאלית להודו ולפאקיסטן ושנית באיכרים, שבאותה העת היוו כ-70 אחוזים מאוכלוסיית הודו. שנה לאחר מכן פרסם גוהא את ספרו המשפיע "היבטים יסודיים בהתקוממות איכרים בהודו הקולוניאלית" בו הציג את פירות מחקרו בן כעשר שנים על הסוגייה, בטקסט שהפך לקלאסי ולמכונן בתולדות האסכולה.
[עריכה] ביקורת היסטוריוגרפית
חברי האסכולה יצאו כנגד מה שכינו ההיסטוריוגרפיה הקולוניאלית, היסטוריוגרפיה הלאומית, וההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית בטענה שכל השלוש מנכסות לעצמן את פעולות האיכר לצרכיהן הן. הביקורת מתחילה מביקורת המקורות הראשוניים עצמם, שכן קולם של המוכפפים נעדר מהארכיונים הקולוניאליים, ששימרו את נקודת המבט של המדינה הקולוניאלית, של יודעי קרוא וכתוב, ושל בעלי העוצמה בלבד. על בסיס מקורות מוטים אלו נכתבה ההיסטוריה ההודית מנקודת מבטה של האליטה הקולוניאלית בלבד כסיפורה של חברה שסועה ומפולגת שאחדותה נוצרה ונשמרת בזכות הפרויקט הקולוניאלי לבדו.
כנגד ההיסטוריוגרפיה הקולוניאלית התפתחה בהודו ההיסטוריוגרפיה הלאומית. זו האחרונה טענה כי האומה ההודית התקיימה זמן ארוך לפני תחילת הפרויקט הקולוניאלי, שלא היה אלא הפרעה בכיוונה הטבעי של ההיסטוריה ההודית, ושהמדינה ההודית המודרנית אינה אלא הגשמת יעודה משכבר הימים של האומה ההודית. כנגד ההיסטוריוגרפיה הלאומית טענו חברי אסכולת לימודי המוכפפות, ראשית, כי כתיבת ההיסטוריה ההודית הלאומית מנקודת מבטה של מפלגת הקונגרס הלאומי שוללת מהאיכרים כל היסטוריה משלהם, שכן כל פעולותיהם אינן אלא מבשרות את תנועת העצמאות ההודית בלבד; שנית, כי כי האומה ההודית המודרני היא תוצר של תהליך היסטורי, ולא התקיימה משחר ההיסטוריה; ושלישית, כי בעוד שההיסטוריוגרפיה הלאומית מעלה על נס את המודרניזציה והדמוקרטיה כיציר כפיה של האליטה, הרי שבו בזמן נשמרו דגמים של כפיפות ושיעבוד של המוכפפים בידי האליטה.
כנגד המרקסיסטים אימצו חברי האסכולה את ביקורת אנשי תאוריית התלות שטענו במהלך שנות ה-70 כי האירופוצנטריות של התאוריה המרקסיסטית כופה דגמים שפותחו על בסיס הניסיון האירופי על אזורים בהם המציאות הכלכלית והחברתית שונה בתכלית. בכל פעם שהמרקסיסטים האירופאיים נתקלו בסתירה בין התאוריה האירופית למציאות ההודית הם פתרו אותה בתיוג החברה ההודית כ"טרום קפיטליסטית". כך, למשל, בהעדר מוסדות מפלגתיים ודוקטרינה מעמדית ומהפכנית סדורה, פרשו היסטוריונים מרקסיסטיים את פעולות האיכרים בתקופה שקדמה להקמת המפלגה הקומוניסטית ההודית כפעולות של אנשים הנמצאים בשלב טרום מעמדי. עבורם לא הייתה לאיכרים אלא תודעה ראקציונרית ומפגרת, והם לא קראו נכונה את המציאות הקולוניאלית על מנת לעמוד על תודעתם המעמדית. מכן השתמע שרק הקמת המפלגה הקומוניסטית העניקה לפעולות האיכרים משמעות מהפכנית ושללה מהם כל יוזמה משלהם. עבור חברי אסכולת לימודי המוכפפות האיכרים קראו היטב את המציאות בה חיו, ולפעולותיהם היה היגיון משלהם, אותו יש לחשוף ללא הטיות אנכרוניסטיות כאלו או אחרות.
הביקורת המשותפת לשלוש הפרשנויות הקיימות על ההיסטוריה ההודית הייתה כי כל השלוש הן אליטיסטיות, שכן הן מתארות את ההסיטוריה ההודית כפי היוזמה והפעולה של האליטה בלבד, הודית או בריטית כאחד. אסכולת לימודי המוכפפות נרתמה לנטרול ההטייה האליטיסטית של המקורות, ושל כתיבת ההיסטוריה בעקבותם, ולחשיפת האינטרסים הסובייקטיביים של כל מי שלא השתייכו לאותה אליטה, ואשר נקודת מבטם לא זכתה, עד לאותו הרגע, ליצוג כל שהוא בהיסטוריוגרפיה.
[עריכה] ביקורת על לימודי המוכפפות
כנגד לימודי המוכפפות, בעיקר במהלך העשור הראשון לקיומה של האסכולה, נשמעה ביקורת בנוגע לאי הכללת סוגיית המגדר במחקרם. ביקורת נוספת הצביעה על כך שהפרויקט להכיר במוכפף כסובייקט בעל היסטוריה משלו אינו עולה בקנה אחד עם ביקורות על עצם קיומו של הסובייקט, וכתוצאה מכך על עצם יכולתו "לדבר". ביקורת מכיוון אחר טענה כי למעשה לא ניתן להצביע על "אסכולה" של לימודי מוכפפות, שכן חברי הקבוצה המייסדת, ואחרים שהצטרפו מאוחר יותר, מעולם לא חלקו תפיסה אחידה, מפורטת ומפורשת של משנתם, אלא רק פעלו כיחידים למען מטרה משותפת, אך בדרכים שונות.
[עריכה] חברים מרכזיים בקבוצה
- גיאן פראקאש (Gyan Prakash)
- גיאטרי צ'קרווורטי ספיבק (Gayatri Chakravorty Spivak)
- פרתה צ'טרג'י (Partha Chatterjee)
- רנאג'יט גוהא (Ranajit Guha)
- שהיד אמין (Shahid Amin)
- דייוויד ארנולד (David Arnold)
- דייוויד הארדימן (David Hardiman)
- סומיט סרקר (Sumit Sarkar)
- גיאננדרה פנדי (Gyanendra Pandey)
- דיפש צ'קראברטי (Dipesh Chakrabarty)
- גאוטאם בהאדרה (Gautam Bhadra)
[עריכה] לקריאה נוספת
- גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, "כלום יכולים המוכפפים לדבר?". אצל י. שנהב (עורך), קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי, ירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר. 2004, עמ‘ 135 - 189. (גרסה מוקדמת יותר של מאמר זה בעברית ניתן למצוא ב: גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, "כלום יכולים המוכפפים לדבר?" תרגום איה ברואיר ועדי אופיר, תאוריה וביקורת 7, 1995, ואן ליר, עמ' 31 - 66)
- Young, Robert, White Mythologies. Routledge, 1990, reissued 2004. .
- Ludden, David, ed., Reading Subaltern Studies. Critical History, Contested Meaning and the Globalization of South Asia, London 2001.
- Chaturvedi, Vinayak, ed., Mapping Subaltern Studies and the Postcolonial. London and New York 2000.
