לואי החסיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לואי החסיד (ידוע גם בשם לואי הראשון, לואי ההוגן, לואי האדיב; בגרמנית: Ludwig der Fromme, בצרפתית:Louis le Pieux או Louis le Débonnaire, בספרדית: Ludovico Pío) (נולד ב־16 באפריל, 778 מת ב־20 ביוני 840; מלך בשנים: 814-840) היה מלכם של הפרנקים, ובנו של קרל הגדול.

לואי החסיד נולד בג'ירונד (של היום) שבצרפת, והיה בנו הרביעי של קרל הגדול. הוא הוכתר למלך על אקוויטניה עוד בהיותו ילד, ונשלח עם עוצר ועם אנשי חצר לספרד, על מנת להרגיע את רוחות המרד שנוצר לאחר תבוסתו של קרל הגדול במלחמתו עם המורים בספרד.

לאחר ששני אחיו הנותרים של לואי מתו, הוא הוכתר לקיסר בשותפות עם אביו. לאחר מותו של קרל הגדול בשנת 814, הוכתר לואי החסיד למלך (על ידי האפיפיור סטפאנוס הרביעי) על כל ממלכת הפרנקים השלמה, וכל כוחה היה בידו.

ב־817 תכנן לואי לחלק את האימפריה בין שלושת בניו מאשתו הראשונה ארמנגארדה: לותאר מלך איטליה (שהיה קיסר במשותף עם אביו), פפין מלך אקוויטניה ולודוויג הגרמני, מלך בוואריה. ב-823 רצה להוסיף את בנו קארל (מאשתו השנייה יהודית מבוואריה), ליורשי האימפריה, אך נתקל בהתנגדות מצד בניו הגדולים, דבר שגרם למלחמת אזרחים. ב־829 הדיח לואי את לותאר ממשרת הקיסר במשותף וגירש אותו לאיטליה. ב־830, פלשו שלושת האחים לארצות אביהם והכריחו אותו לוותר על כסאו לטובת לותאר. שנה לאחר מכן שב לואי לארצו, והדיח את לותאר ממשרת הקיסר וכן ממלכות איטליה, שהועברה לבנו הצעיר קארל. ב־833 הביסו שלושת האחים, שנתמכו על ידי האפיפיור גרגוריוס הרביעי, את אביהם. הם כלאו אותו עם בנו קארל, שלחו את יהודית למנזר וחילקו את האימפריה ביניהם. עם זאת, ב־835 השלימו בני המשפחה, ולואי הוחזר לכס הקיסרות.

ב־838, עם מותו של פפין מאקוויטניה, הכתיר לואי את קארל כמלך אקוויטניה החדש, אך האצילים העדיפו את בנו של פפין, פפין השני.

לואי מת ב־840, ולאחר מותו פרצה מלחמה נוספת בין שלושת בניו שנותרו בחיים. המלחמה נסתיימה ב-843 בעקבות הסכם ורדן, שלפיו חולקה האימפריה בין שלושת הבנים.