יוליוס ולהאוזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יוליוס ולהאוזן ואשתו מארי

יוליוס ולהאוזן, (17 במאי 1844 - 17 בינואר 1918), חוקר מקרא, מזרחן ותאולוג נוצרי פרוטסטנטי גרמני. ולהואזן נחשב לחוקר המרכזי בקרב מייסדי מחקר המקרא המודרני. הוא אסף מסקנות שגיבשו חוקרים שקדמו לו וגיבש אותן לכלל שיטה שרבים מעקרונותיה מקובלים עד היום על חוקרי מקרא. מלבד מחקריו במקרא עסק גם בחקר האיסלאם והנצרות ובהיסטוריה.

[עריכה] קורות חייו

ולהאוזן נולד בעיר המלין במחוז וסטפליה בגרמניה. למד תאולוגיה באוניברסיטת גטינגן מפי גאורג אוולד (חוקר מקרא בפני עצמו), וב-1870 קיבל שם משרת מרצה להיסטוריה של הברית הישנה. ב-1872 התמנה לפרופסור מן המניין בגריפסוולד, ולאחר שהתפטר ב-1882, קיבל משרת פרופסור ללימודי מזרחנות בפקולטה לבלשנות בהאלה. נבחר לפרופסור מן המניין במרבורג ב-1885, הועבר לגטינגן ב-1892, שם נשאר עד מותו ב-1918.

[עריכה] שיטתו

ולהואזן פיתח את תאוריית "ביקורת המקרא".

ולהאוזן טען כי התורה מתחלקת לארבעה מקורות עיקריים שונים - J (ה"יהוויסט") המוקדם והפרימיטיבי יותר, E (ה"אלוהיסט") המתוחכם והמאוחר יותר, D (ה"דויטרונומיסט" - משנה-תורתי) המבטא את הרפורמה של יאשיהו בדבר ריכוז הפולחן, ו-P (ה"כוהני") מימי בית שני, המבטא את הדת שהנחילו הכוהנים לעם לאחר גלות בבל, הכוללת הקרבת קורבנות ודקדוקי מצוות.

ניתוחים מאוחרים של שיטתו מראים, כי ניכרים בה בבירור השפעת האידאולוגיה הנוצרית-פרוטסטנטית שלו, כמו גם הפילוסופיה ההגליאנית, אשר לפיה ההיסטוריה מתקדמת בשילוב של התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, יחד עם תגובות נגד, היוצרות את הנוסחה המפורסמת "תיזה, אנטיתיזה וסינתיזה".

כך, על פי ניתוחיו, התפתח המונותאיזם היהודי בהדרגה מתוך האלילות, כאשר לשיאו הגיע בזמן כינון המלוכה, דהיינו מדינה (המבטאת, בהשקפה הפרוטסטנטית, ערך דתי עליון), ודווקא מתוך השיא המונותאיסטי המתבטא גם במוסר הנביאים ומיוצג על ידי אליהו הנביא, ישעיהו ועוד (אשר לדעתו התנגדו לעבודת הקורבנות, עקב היותה אלילית), החלה ההידרדרות, שהגיעה לשפל לדעתו בפיתוח התורה הכוהנית בימי בית שני, המבטאת עזיבה של האידאלים הגדולים והתמקדות בדקדקנות מצוות טרחנית. עם זאת, דווקא השפל הזה, הוא אשר הכשיר את צמיחתה של הדת המבטאת לטעמו את שיא רוח האדם, דהיינו הנצרות.

[עריכה] הביקורת על שיטתו

אחד המתנגדים החריפים לתורת ולהאוזן היה יחזקאל קויפמן, אשר בספרו "תולדות האמונה הישראלית" יצא במתקפה נחרצת עליו, תוך חשיפת האידאולוגיה הפרוטסטנטית של ולהאוזן וביקורת על יסודותיה הפילוסופיים של שיטתו, ובעיקר על הטענה כי כל אידיאה מופשטת מתפתחת מאידיאה פרימיטיבית יותר. קויפמן, אשר הושפע רבות מהפילוסופיה של הרמן כהן, טען כי האידיאה המונותיאיסטית נוצרה "יש מאין" (ex nihilo) בעם ישראל, ואף אם עברה התפתחויות, הרי אלו שינויים בלבושיה, ולא בעיקריה. מבקר אחר של ולהאוזן היה הרב פרופ' דוד צבי הופמן, אשר עסק רבות בהפרכת התאוריות שלו, ואף חיבר ספר בשם "ראיות מכריעות נגד ולהויזן".

גם חוקרים אחרים מתחו ביקורת עליו, בין השאר כי שיטתו התבססה רק על ניתוח ספרותי בצירוף לעקרונות מופשטים שנחשבו אצלו לוודאיים (התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, ועוד), ולא על מקורות חיצוניים כמו תעודות ארכאולוגיות שהתחילו מתגלות בסוף תקופתו. במחקר המקרא המודרני ננטשו רבות מטענותיו, אך העמדה הבסיסית, המחלקת את המקרא לארבעה מקורות, נשארה עומדת על תלה (ואפילו קויפמן קיבל אותה). היו אף הוגים דתיים (ראש וראשון להם הוא הרב מרדכי ברויאר) שקיבלו את הניתוח הספרותי הזה, אך טענו שהוא אינו משקף התפתחות של מקורות אנושיים אלא "בחינות" שונות של הנהגת האלוהים את העולם.