חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| שורשי חיל האוויר הישראלי |
 |
כוח המגן העברי של היישוב היהודי בארץ החל לצמוח עוד בטרם הוקמה המדינה, וכך גם הזרוע האווירית העברית, והדבר בא לידי ביטוי גם במלחמת העצמאות. במהלך המלחמה הוקם חיל האוויר הישראלי כחלק מצה"ל עם פרסום פקודת צבא-הגנה לישראל במאי 1948, שבסעיפה הראשון נכתב: "מוקם בזה צבא-הגנה לישראל מורכב מחילות יבשה, מחיל-ים ומחיל-אויר."
תוכן עניינים |
[עריכה] יסודות
בניית יסודות חיל האוויר הישראלי החלה למעשה בשנות השלושים של המאה העשרים. תחת המנדט הבריטי קמו חברות ומועדוני תעופה שהיו למעשה כיסוי לפעילות אווירית של המחתרות. החשובה מבין החברות האלה הייתה חברת אווירון. חברת אווירון נוסדה ב-1936 במסווה של חברת תעופה אזרחית קטנה, שהפעילה מטוסים קלים בקווים פנימיים. למעשה החברה נוסדה על ידי הסוכנות היהודית, במטרה לאמן אנשי פלמ"ח כטייסים, לסייר ולהתריע מפני מתקפות של כנופיות ערביות, ולהעביר ידיעות לישובים מבודדים ומוקפים בערבים עויינים. חברה זו, על טייסיה הטירונים ומטוסיה הקלים, היוותה למעשה את יחידת האוויר הבטחונית הראשונה של היישוב היהודי בארץ ישראל.
ב-1947 הועברו תפקידי החברה ליחידה חדשה של ארגון ההגנה - "שירות האוויר" או בקיצור ש"א. היחידה הוקמה מתוך הבנת מטה ההגנה שיש צורך בכוח אווירי לוחם שיעמוד אך ורק לצורכי בטחון היישוב. טייסי הש"א באו מיוצאי חילות האוויר של בעלות הברית, ומקרב אנשי הפלמ"ח. המטוסים, בעיקר מטוסים קלים חד מנועיים, באו בעיקר מחברת "אווירון". תפקידם העיקרי היה איסוף מודיעין והובלת אספקה. המטוסים היו בדרך כלל חסרי חימוש והטייס הצטייד בתת מקלע וכמה פצצות קטנות להגנתו. גיחת הקרב הראשונה של שירות האוויר הייתה ב-17 בדצמבר 1947. ביום זה פנחס בן פורת קיבל הוראה להטיס רופא לבית אשל ובדרך חזרה אסף פצוע מקיבוץ נבטים. כשהגיע לקיבוץ, הוא ראה קבוצה של כ-200 ערבים שניסו להשתלט על הקיבוץ. בלי להמתין להוראות, הטייס זינק אל על וריסס את ההמון הערבי מנשקו האישי, תוך כדי הפלת רימונים על ראשיהם. פעולתו גרמה להפסקת ההתקפה הערבית והתוקפים התפזרו לבתיהם.
הבריטים לא ראו בעין יפה תקריות מעין אלו. למרות הלחץ הבריטי, הורכבה טייסת באזור ת"א שבסיסה היה שדה דב. עם התעצמות הלחימה הורכבה בתחילת מרץ 1948 טייסת חדשה, הפעם בגליל ביבנאל. למרות הצלחותיו נגד האוכלוסייה הערבית המקומית, שירות האוויר לא השתווה לכוחות האוויר המשותפים של מדינות ערב.
[עריכה] התקפת צבאות ערב
חילות האוויר היו בין הזרועות האפקטיביות ביותר של צבאות ערב בתחילת המלחמה, בעיקר בגלל העדר חיל אוויר ישראלי משמעותי שיוכל לגרשם משמי הארץ. הפצצותיהם היו יעילות למדי ונזק רב נגרם בהתקפותיהם על הערים הישראליות.
חיל האוויר של מצרים היה החזק מבין חילות האוויר של צבאות ערב. הוא כלל מספר ניכר של מטוסי קרב מדגם ספיטפייר ומספר מטוסי תובלה מדגם דאגלס C-47 שהוסבו למפציצים.
ב-15 במאי, במקביל לפלישה הקרקעית, יצאו המטוסים המצרים לגיחת הפצצה והטילו את פצצותיהם על תל אביב ושדה דב. מספר מטוסים קלים הושמדו על הקרקע ונגרם נזק לאחרים. בהתקפה זו איבדו המצרים מטוס ספיטפייר אחד שהופל באש נ"מ ישראלית.
התקיפה המוצלחת ביותר הייתה ב-18 במאי כאשר מספר מפציצים מצרים התקיפו את ת"א וגרמו לכ-100 הרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית.
באחת מהתקפותיהם טעו המצרים בזיהוי המטרות והתקיפו בטעות בסיס בריטי. מטוסיהם יורטו על ידי הטייסים הבריטיים והמצרים איבדו 3 מטוסי קרב, מתוכם שניים בקרבות אוויר ועוד אחד כתוצאה מאש נ"מ מהקרקע.
[עריכה] בניית כוחה האווירי של ישראל
ישראל רכשה 25 מטוסי אוויה S-199 בצ'כוסלובקיה. המטוסים נבנו ממטוסי מסרשמיט Bf 109 עם מנועים שהשואלו ממטוס אחר. ככלל, המטוסים האלו לא היו יעילים במיוחד.
[עריכה] ראו גם
- להק תובלה אווירית (לת"א)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שירות האוויר באתר "ההגנה"
- חיל האוויר במלחמת העצמאות באתר חיל האוויר
