חוק לנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק לנץ הוא חוק פיזיקלי בתחום המגנטיות, לקביעת כיוון הכא"מ (כוח אלקטרו-מניע) והזרם החשמלי המושרים על ידי שינוי בשטף המגנטי.

החוק נקרא על שם הפיזיקאי הגרמני-בלטי היינריך לנץ, אשר ניסח אותו בשנת 1834.

[עריכה] נוסח החוק

"בפעולתו המגנטית, הזרם המושרה מתנגד לסיבת היווצרותו".

ובאופן ספציפי יותר, השדה המגנטי המושרה על ידי זרם שואף לבטל את השינוי בשטף המגנטי היוצר אותו.

למעשה, חוק לנץ הוא תוספת לחוק פאראדיי, אשר קובעת את כיוון הכא"מ המושרה:

חוק זה נובע מחוק שימור האנרגיה: אם הכא"מ המושרה היה גורם להגדלת השינוי בשטף המגנטי, אזי השטף המגנטי היה גדל עוד יותר (בגלל הגידול בזרם), ויוצר בכך גידול נוסף בזרם, וכן הלאה עד אינסוף, תוך ביצוע עבודה אינסופית.

[עריכה] ראו גם

• משוואות מקסוול