חבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חבית היא מיכל גלילי העשוי, באופן מסורתי, אך לא בלעדי, מלוחות עץ קמורים המחושקים יחדיו בחישוק ברזל. חביות מודרניות עשויות גם מאלומיניום ופלסטיק. בעל המלאכה היוצר את החבית נקרא חבתן.

לחביות קורה קמורה, בדרך כלל, בולטת מעט במרכזן. בליטה זו מאפשרת את גלגולן על צידן ותמרונן בקלות יחסית. צורה זו גם תורמת לחלוקה מאוזנת יותר של הלחץ על גוף החבית, שכן כך צורת המיכל כדורית יותר.

בעת העתיקה באירופה הובלו נוזלים כגון שמן ויין בכלי קיבול אטומים בשרף אורני, כדים למשל. הרומאים החלו להשתמש בחביות במרוצת המאה ה-3 לפנה"ס, כתוצאה ממגעיהם הצבאיים והמסחריים עם הגאלים, אשר עשו שימוש בחביות זה מאות בשנים.

משך כ- 2,000 שנים היתה החבית מיכל האכסון וההובלה הנוח ביותר, למי שעמד בעלותה. מני טובין, החל במסמרים וכלה במטבעות זהב, אוחסנו בחביות. אמנם, שקים ותיבות היו זולים יותר, אולם החביות היו חסונות יותר, וקלות יותר לניוד, ביחס למשקל. החבית החלה לאבד מחשיבותה באיטיות במהלך המאה ה-20 עם הנהגת השימוש במשטחים ומכולות. החל ממחצית המאה ה-20 החל השימוש בחביות מתכת גדולות, גנות כ- 200 ליטרים, לאכסון והובלה של נוזלים.

בתעשיית היין משמשות חביות עץ גם לתהליך התסיסה והיישון, בעיקר של ברנדי, שרי, פורט ווויסקי.

המילה האנגלית העתיקה tun, שפירושה "חבית גדולה", היא מקור השם של יחידת המידה ton, המשמשת למדידת התפוסה (tonnage) של אוניות מסחריות, כלומר למדידת נפח המטען שהן מסוגלות להכיל.