ונוס מווילנדורף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ונוס מווילנדורף הידועה גם בתור האשה מווילנדורף היא פסלון של אישה בגובה 11.1 ס"מ שנתגלה ב-1908 באתר פליאוליתי סמוך לוילנדורף (Willendorf) בעמק הוואכאו שבאוסטריה, על ידי הארכיאולוג יוזף סומבתי. הצלמית מגולפת באבן גיר אואוליטית מסוג שאינו מצוי באזור וצבועה באוכרה אדומה.
בבדיקה חוזרת של הסטרטיגרפיה (מבנה שכבות האבן) באתר שנערכה ב-1990 התקבלה ההערכה שהצלמית גולפה לפני 22,000 עד 24,000 שנה. מעט מאוד ידוע על מקורה, טכניקת היצירה או משמעותה התרבותית.
הצלמית לא נועדה כנראה להיות פורטרט ריאליסטי אלא אידאליזציה של הגוף הנשי. הפות, השדיים והבטן התפוחה מודגשים מאד, דבר המרמז על קשר אמיץ לפוריות. זרועותיה הזעירות מקופלות מעל שדייה, ואין לה תווי פנים ברורים. ראשה מכוסה במה שנראה כצמות מלופפות, או סוג של כיסוי ראש.
הכינוי המשווה בין פסלון האישה השמנה למדי עם הדמות הקלאסית של "ונוס" עורר התנגדות בקרב חוקרים בני זמננו. כך לדוגמה העיד כריסטופר ויטקומב על כך: "הזיהוי האירוני של צלמיות אלו כ"ונוס", תאם באופן נוח למדי את התפיסות של אותו הזמן על האדם הקדמון, על נשים ועל טעמים." (קישור). מצד שני קיים אי־רצון מקצועי לזהותה כאמא אדמה, האלה של אירופה הקדומה הפליאוליתית. יש הסוברים כי בהיותה שמנה היא ייצגה מעמד נכבד בחברת הלקטים-ציידים, ומלבד פוריותה הבולטת, היא הייתה יכולה להיות גם סמל לביטחון והצלחה.
רגלי הצלמית לא עוצבו כך שהיא תוכל לעמוד בעצמה. עקב כך משערים כי הצלמית נועדה להיות מוחזקת בידיים ולא רק להביט בה בלבד. ארכיאולוגים אחדים דחו את ההשערה כי הצלמית היא איקונין של האלה הגדולה וטוענים שהיא שמשה כקמע למזל. אחרים העלו את ההשערה כי הצלמית נועדה להחדרה לפות, כסוג של כישוף שנועד להגביר את הפוריות.
ונוס מווילנדורף היא חלק מאוסף המצוי במוזיאון לתולדות הטבע בוינה.
מאז שצלמית זו נתגלתה וקיבלה את שמה נתגלו פסלונים דומים נוספים וצורות אמנות אחרות מאותה תקופה. הם מכונים קבוצתית צלמיות ונוס.
