ויקטור יושצ'נקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויקטור אנדרִיוביץ' יושצ'נקו (אוקראינית: Віктор Андрійович Ющенко, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ) - מדינאי אוקראיני, איש הימין המתון והפרו-מערבי, נשיאה השלישי של אוקראינה.

תוכן עניינים 1 ראשית חייו 2 הכניסה לפוליטיקה 3 מועמד לנשיאות 4 נשיא 5 יושצ'נקו האיש 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] ראשית חייו

יושצ'נקו נולד ב-23 בפברואר 1954 בכפר חורוז'יבקה שבמחוז סומי למשפחה של מורים. אחרי סיום לימודיו התיכוניים למד כלכלה בטרנופול וסיים את לימודיו שם ב-1975. לאחר ששירת שנה בצבא, עבר ב-1976 לעבוד בסניף מקומי של הבנק הממלכתי של ברית המועצות בעיירה אוליאנובקה במחוז סומי, שם עבד עד לשנת 1985, עת הועבר למחלקת ההלוואות והתקצוב של החקלאות שבקייב, בירת אוקראינה. בשנת 1987 הוזמן על ידי ואדים הטמן לעבוד בסניף קייב של הבנק של ברית המועצות לתעשייה וחקלאות (החל משנת 1990 - בנק "אוקראינה"). בדמצבר 1989 מונה יושצ'נקו למ"מ יו"ר הוועד המפקח בבנק החקלאי-תעשייתי בקייב, תפקיד שבו שימש עד 1993.

בשנה זו הוזמן יושצ'נקו על ידי ואדים הטמן לעבוד בבנק הממלכתי של אוקראינה, ואחרי התפטרותו של הטמן באותה שנה מונה לנשיא הבנק הממלכתי (משרה המקבילה לנגיד בנק ישראל בארץ).

בתקופת כהונתו בראש הבנק נערכה רפורמה מונטרית מקיפה שיצרה את המטבע הלאומי של אוקראינה, הגריבנה, נוסדו האוצר הלאומי ובית דפוס השטרות והמטבעות של המדינה. בשנת 1998 הוא התמודד בהצלחה עם אינפלציה ומשבר כלכלי שהכו במדינה.

[עריכה] הכניסה לפוליטיקה

ב-22 בדצמבר 1999 באופן מפתיע מינה אותו הנשיא לאוניד קוצ'מה לתפקיד ראש ממשלת אוקראינה, אחרי שהמועמד קודם ולרי פוסטובנקו לא קיבל את אמון הפרלמנט על חודו של קול. אף על פי שקוצ'מה ראה ביושצ'נקו יריב פוליטי חשוב, הוא נאלץ למנותו בשל הצורך של אוקראינה בתמיכה כלכלית של המערב. מינויו של יושצ'נקו אושר בפרלמנט האוקראיני ברוב מוחץ של 296 תומכים מול 12 מתנגדים. בתקופת כהונתו הייתה באוקראינה התקדמות כלכלית ניכרת, חובות הממשלה צומצמו והתל"ג גדל לראשונה מאז היווסדות המדינה (אם כי מבקריו של יושצ'נקו טוענים שהצמיחה נבעה מהמצב של הכלכלה העולמית בכלל ולאו דווקא מפעולותיו). אולם, יושצ'נקו וממשלתו נכנסו לעימות חריף עם תעשייני הפחם והגז ועם הנשיא קוצ'מה, אשר יושצ'נקו האשימו בחבלה במהלכיו. ב-29 במאי 2001 בפרלמנט האוקראיני נערכה הצבעת אי-אמון בממשלת יושצ'נקו, שבה זכתה הממשלה רק ל-69 קולות תומכים בלבד מול 263 מתנגדים ולכן הודחה.

בשנת 2002 הקים יושצ'נקו את הבלוק המפלגתי האופוזיציוני "אוקראינה שלנו", אשר קיבל כרבע מקולות הבוחרים בבחירות לפרלמנט וכך היה לסיעה הגדולה ביותר בו. אע"פ שנסיונותיו של יושצ'נקו להתחבר עם מפלגות אופוזיציה נוספות נכשלו, הוא נחשב עתה לראש האופוזיציה לנשיא קוצ'מה.

בינתיים, הפופולריות של יושצ'נקו בקרב אוכלוסיית אוקראינה המשיכה לעלות והוא היה אהוד יותר אפילו מהנשיא המכהן.

[עריכה] מועמד לנשיאות

בשנת 2004 הסתיימה כהונת הנשיא קוצ'ימה ויושצ'נקו הכריז על עצמו כמועמד עצמאי לתפקיד הנשיא. כמקודם, הוא חרת על דגלו את האוריינטציה הפרו-אירופית, צירוף אוקראינה לנאט"ו, מלחמה בשחיתות וליברליזם כלכלי. יריבו העיקרי היה ראש הממשלה המכהן, ויקטור ינוקוביץ'. מאז כהונתו כרה"מ יושצ'נקו שיפר את מנהיגותו כשצירף אליו את הליברלים והסוציאליסטים ביצרו את הגוש של "הכוח של אוקראינה" בהנהגתו יחד עם יוליה טימושנקו הרדיקלית.

במהלך מערכת הבחירות הוחדר רעל של דיוקסין לשתייה ולאוכל של יושצנקו שגרמו לו לכאבים עזים בפניו והפנים שלו הושחתו והפכו לפצעים. הוא יצא לניתוחים באוסטריה. החוקרים מצאו כי זהו רעל והאשם העיקרי נפל על יריבו של יושצנקו, ינוקוביץ'.

יושצ'נקו עלה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות יחד עם יריבו העיקרי ינוקוביץ', תוך שהוא גובר עליו בהפרש מינימלי בסיבוב הראשון (39.87% ליושצ'נקו מול 39.23% לינוקוביץ'). בסיבוב השני נטען תחילה כי ינוקוביץ' ניצח, אך משקיפים מארצות שונות טענו לזיופים המוניים לטובת ינוקוביץ', אשר מנגד טען לזיופים לטובת יושצ'נקו דווקא. הטענות לזיופים נבעו בין השאר מההפרש הגדול בין המדגמים (אשר נתנו ליושצ'נקו ניצחון בהפרש של 11%) לבין התוצאות הרשמיות (שנתנו את הניצחון לינוקוביץ' בהפרש של 3%).

יושצ'נקו ותומכיו סירבו לקבל את תוצאות הבחירות הרשמיות ופתחו בפעולות מחאה המוניות, אשר נודעו כ"מהפכה הכתומה". לאחר 13 יום בית המשפט העליון של אוקראינה הכריז על הסיבוב השני של הבחירות מבוטל והורה לקיים סיבוב שני נוסף. בסיבוב נוסף זה גבר יושצ'נקו על ינוקוביץ' עם 52 אחוז תמיכה לעומת 44 אחוז לינוקוביץ'. הפעם היו אלה אנשיו של ינוקוביץ' אשר ערערו על התוצאות בפני בית המשפט העליון, אך הלה פסק ב-20 בינואר 2005 שהבחירות תקפות בהיעדר ראיות להיפך.

ב-23 בינואר 2005 הושבע יושצ'נקו לנשיאות אוקראינה.

[עריכה] נשיא

"100 הימים" הראשונים לכהונתו של יושצ'נקו עברו בסימן של פיטורין ומינויים רחבי היקף בכל רמות הרשות המבצעת. בין השאר, יושצ'נקו מינה את בעלת-בריתו הנאמנה יוליה טימושנקו לראש הממשלה. כמו כן, יושצ'נקו הרבה לבקר בחו"ל. בין החשובים שבביקוריו: במוסקבה, סטראסבורג ובארצות הברית.

עם הזמן החלו להתגלות קשיים בפעולתה של הממשלה של טימושנקו, בין השאר בשל היות הממשלה מורכבת ממספר רב של גורמים אשר לא יכלו להגיע להחלטה. לכך נוספו גם האשמות של אנשים שונים בשחיתות, ולכן ב-8 בספטמבר 2005 יושצ'נקו חולל גל פיטורים שני ופיטר את ראש הממשלה טימושנקו עם כל הממשלה, את מזכיר מועצת הביטחון וההגנה פיוטר פורושנקו, את ראש רשות המכס ועוד מספר בכירים. יושצ'נקו עצמו אמר על פיטורין המוניים אלה, ש"הסיבה לפיטורי הממשלה היא אי-הבנת האינטרס של המדינה - לעבוד לטובת האזרח והמדינה בלבד כעדיפות הראשונה של כל עובד ציבור. לחבריי ניתנו סמכויות רחבות-היקף, אך הם לא עמדו בציפיות" - עפ"י העיתון האינטרנטי lenta.ru, אשר השווה אותו לרובספייר, מנהיגה של המהפכה הצרפתית. למ"מ ראש הממשלה מונה יורי יחאנורוב, אשר תואר בעיתונות כ"טכנוקראט" אשר אינו יכול להתחרות בנשיא מבחינה פוליטית.

ב-22 בספטמבר הפרלמנט האוקראיני הביע אמון בממשלה החדשה ברשות יורי יחאנורוב לאחר שיומיים קודם לכן היו חסרים לו רק שלושה קולות. האישור למינויו של יחאנורוב לראש הממשלה ניתן בזכות סיעתו של ראש-הממשלה לשעבר ינוקוביץ', אשר כרת ברית עם יושצ'נקו.

[עריכה] יושצ'נקו האיש

יושצ'נקו נשוי לקטרינה יושצ'נקו-צ'וּמצ'נקוֹ. הוא אב ל-5 ילדים וסב ל-2 נכדים.

הוא נחשב בעבר לאדם רך, פרגמטי ופשרני, אך לאחר שהגיע לשלטון הוא מפגין דווקא קשיחות ועצמאות בקבלת ההחלטות. כמו כן, יושצ'נקו מתואר כאדם אשר יודע להתקדם לעבר המטרה שהציב לעצמו תוך התאמה למצב הקונקרטי אך מבלי לסטות מהדרך מבחינה אסטרטגית.

[עריכה] ראו גם

• המהפכה הכתומה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ויקטור יושצ'נקו

• ויקטור אנדרייביץ' רובספייר, מאמר עיתונאי על פיטורי ממשלת אוקראינה בעיתון האינטרנטי lenta.ru
• [1], ויקטור יושצ'נקו מברך את יהודי אוקראינה לרגל ראש השנה תשס"ז