התרבות הבדרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התרבות הבָּדַרית הינה תרבות ארכיאולוגית ניאוליתית ואחת התרבויות החקלאיות הקדומות של מצרים העילית. התרבות שגשגה בשנים 4400 עד ל־4000 לפנה"ס, ואפשרי שהתקיימה עוד ב־5000 לפנה"ס. התרבות זוהתה לראשונה בבדרי, ליד סוחג.
כ־40 יישובים ו־600 קברים השייכים לקבוצה אותרו על־ידי החוקרים. מסקנות המחקר הניבו כי בתרבות התקיימה תופעת הריבוד החברתי, וזאת בגין קבורת עשירי החברה באזור נפרד מיתר הקברים. הכלכלה הבדרית התבססה בעיקרה על חקלאות, דיג וגידול בעלי חיים. כליהם העיקריים היו מגרדים (כלי עבודה לעור ועץ), מקדחים, גרזנים, מגלים דו־פניים וראשי חץ בעלי בסיס שקוע. שרידי בקר, כלבים וכבשים נמצאו באזורי הקבורה. חיטה, שעורה, עדשה ופקעת נאכלו.
רוב שרידי התרבות הם בתי הקברות בשפלת המדבר. המתים הונחו על מחלצות ונקברו בבורות, לרוב ראשם הופנה דרומה. הקדרות אשר נקברה עם המתים היא הפרט האופייני ביותר לתרבות הבדרית. העיצוב היחודי והדקורטיבי של הכלים עמד על מתן פני שטח גליים לחרסים.
לתרבות הבדרית, כפי הנראה, מספר מקורות. מתוכם, המדבר המערבי נראה כבעל ההשפעה המירבית על התרבות. התרבות כנראה לא הוגבלה לאזור בדרי בלבד הואיל וממצאים הקשורים בתרבות נחשפו דרומית לאזור במחגר דנדרה, ארמנט, אלקב ונחן (אשר היוונים כינו היירקונפוליס), ומזרחית לבדרי בואדי חמט.
