המינות הנסטוריאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המינות הנסטוריאנית היא אחת ההשקפות שהנצרות סימנה אותן כמינות.

נסטוריוס היה תלמידו של תאודורוס ממופסואסטיה (350-428), שטען כי מקורו של ספר איוב אלילי ושיר השירים הוא בעל משמעות חושנית, נבואות הברית הישנה שע"פ האורתודוכסיה הנוצרית, מכוונות לישו, הם היסטוריות ומכוונות לדורותיהם; מרים אינה אם האלוהים (ביוונית תאוטוקוס – יולדת האל), אלא אמו של ישו כבשר ודם (ביוונית כריסטוטוקוס – יולדת המשיח). דעה זו הייתה בניגוד לדעתו של הבישוף של אלכסנדריה, קירילוס, שראה את בנה של מרים כזהה עם הבן האלוהי שהוא צאצא נצחי של האל-האב.

נסטוריוס קיבל משרת ארכיבישוף קונסטנטינופוליס בשנת 428 וקיבל את דעת רבו בנוגע למרים - שהיא אמו של האנושי בישו ולא של האלוהי שבו, כפי טענת האורתודוכסיה. ב-430 כונסה ברומא מועצה שתבעה מנסטוריוס לחזור בו, אך הוא סירב. על-מנת לפתור אחת ולתמיד את המחלוקת בין נסטוריוס לקירילוס, כינס הקיסר דאז, תאודוסיוס השני, בשנת 431 ועידה אקומנית באפסוס. הוועידה גינתה ונידתה את נסטוריוס, שחזר למנזרו באנטיוכיה, וכעבור שלוש שנים הגלה אותו הקיסר ולנטינינוס השלישי (425-455) לנווה מדבר בלוב, שם הוא מת.

חסידי נסטוריוס בנו כנסיות, תרגמו את התנ"ך וכתבי אריסטו וגלנוס לסורית. דרך הנסטוריאנים עברו המדע והרפואה היווניים לערבים. הנסטוריאנים העבירו את מרכזם לניסיביס בפרס. הכנסייה העצמאית שהקימו נקראה "כנסיית המזרח" או "הכנסייה הנסטוריאנית-אשורית". כנסייה זו שגשגה עד המאה ה-13 אבל מאז כמעט שנעלמה.

משערים כי כיום יש לכנסייה זו כ-100,000 מאמינים המרוכזים במזרח התיכון (בעיקר בעיראק) ובארצות הברית. ראש הכנסייה הנסטוריאנית מכונה "הפטריארך של בבל" וישב בעבר בבגדד וכיום מושבו בארצות הברית. חברי הכנסייה מבקשים כי הכנסייה תכונה הכנסייה "האשורית" וכי מאמיניה יכונו "אשורים".