האפיפיורית יוהנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לפי מסורת מימי הביניים, האפיפיורית יוהנה (אנגלית: Pope Joan; צרפתית: Papesse Jeanne) הייתה אישה שהתחזתה לגבר, התקדמה בשלבי הכמורה ואף הצליחה להגיע לתפקיד הרם של האפיפיור, בו היא כיהנה בין השנים 853-855.
החוקרים וההיסטוריונים חלוקים בשאלת אמיתותה של האפיפיורית יוהנה. חלק נכבד מהחוקרים טוענים שמדובר, לכל היותר, בסאטירה שנועדה להלעיג את מוסד האפיפיורות, ושבשל אלמנטים מקוריים שנשזרו אל תוך הסיפור הפכה האגדה לסבירה ולמקובלת. לעומתם, סבורים אחרים שהאפיפורית יוהנה באמת התקיימה, אך מפני שהכנסייה הקתולית הכריזה עליה מלחמה, הפך זכרה לאגדה.
תוכן עניינים |
[עריכה] האגדה
סיפורה של האפיפיורית מתחיל עם התחפשותה לגבר והתחזותה לג'והן אנגליקוס (John Anglicus), איש כמורה אנגלי, שעבר לאתונה, ושם החל מתפרסם שמו כאדם משכיל וברוך-כשרונות, בייחוד בתחומי המדעים. לאחר זמן מה, עברה יוהנה - עדיין מחופשת לגבר - לרומא, שם זכתה לעדנה, והגיעה לתפקיד רם הדרג של חשמן כנסייה. בשנת 853 הלך לעולמו האפיפיור ליאו הרביעי, ויוהנה נבחרה פה אחד להיות ממשיכתו; נציגתו של ישו עלי אדמות. במשך שנתיים היא שימשה בתפקיד האפיפיור, כשבמהלך כהונתה היא התעברה ונכנסה להריון. במהלך תהלוכה מכנסיית פטרוס הקדוש לקתדרלה האפיפיורית, יוהנה עצרה בצד הדרך, ולתדהמת כולם היא ילדה ילד, אך תוך כדי הלידה היא מתה, ונקברה במקום.
גרסאות אחרות, ופחות נפוצות של הסיפור, מתארות בצורה שונה את סופה של האפיפיורית: גרסה אחת, למשל, מספרת כי כשאנשי רומא התוודעו לזהותה האמיתית של יוהנה, הם קשרו אותה לסוס, שאותו הדהירו ברחבי רומא, בעודם רוגמים את האישה באבנים. גרסה אחרת מספרת שלאחר הלידה נשלחה יוהנה למנזר מרוחק, כדי שתתפלל ואולי תוושע, והילד גדל והפך להיות לבישוף של אוסטיה.
ב-1601 הכריז האפיפיור קלמנט השמיני כי האגדה אודות האפיפיורית יוהנה אינה נכונה, ופסלה המפורסם בקתדרלת סיינה (Siena) נותץ.
[עריכה] המצאה או מציאות?
סיפורה של האפיפיורית יוהנה מוכר לנו בעיקר מכתביו של ההיסטוריון בן המאה ה-13 מרטין וון טראפאו (Martin Von Trappau), שבהם הוא מוסר לנו את הגרסה הנפוצה של תולדות יוהנה. עם זאת, גרסאות של הסיפור מופיעות כבר במקורות קדומים יותר, כשהגרסה המצוטטת ביותר מופיעה בספר "ספר האפיפיורים" (לטינית: Liber Pontificalis) מאת הספרן האפיפיורי אנסטסיוס (Anastasius; נפטר ב-886), שהיה בן דורה של האפיפיורית יוהנה. אולם, רק בעותק אחד של הספר שנמצא בוותיקן מוזכרת האפיפיורית, ולא רק זאת אלא שהפסקה שמתארת אותה מופיעה בתחתית הדף, מחוץ לכל רצף וסדר, ואף בכתב יד אחר מזה של שאר הספר, שברור שהוא לאחר זמנו של וון טראפאו. במילים אחרות, ה"עדות" הזו לקיומה של האפיפיורית היא זיוף, והיא מאוחרת בהרבה מזמנה של יוהנה.
היסטוריונים מודרנים מסכימים שאין מקור אמין שמתאר את האפיפיורית מלפני המאה ה-13, ושלא מתקבל על הדעת שסיפור סנסציוני כמו סיפורה של יוהנה יעלם מפני השטח, מבלי שישאיר עדויות ממשיות אחריו. מעבר לכך, קיים תיעוד אמין ורחב של האפיפיורות במחצית המאה התשיעית; תיעוד שלא מזכיר - ולו במילה - את דבר קיומה של יוהנה. המסקנה היא אחת ולא נמנעת, שיוהנה לא התקיימה, אלא משל הייתה.
אולם, יש לזכור שיוהנה, כך נטען, פעלה במאה התשיעית. מאה זו משתייכת לימי הביניים המוקדמים, והיא הייתה רחוקה במידה שווה הן מתפארת רומי והן מיופיה המתחדש של תקופת הרנסנס: המערכת הפיאודלית עדיין לא נוסדה; הדרכים היו מקולקלות, ורק מיעוט באירופה ידע קרוא וכתוב. הכנסייה הקתולית ידעה שסיפורה של האפיפיורית הוא חבית אבק שריפה, שעלולה להסב נזק רב לקריה הקדושה, ולכן יכול להיות שהיא בחרה להעלימו מדברי הימים. עם זאת, עדויות למבצע מורכב שכזה לא קיימות.
במאה ה-14 נפוצה הטענה שבכנסיית ג'והן הקדוש ישנם שני כסאות שיש עתיקים, שבמרכזם יש חור, ושהם משמשים לקביעת מין האפיפיור ולמניעת פארסה נוספת, כפי שאירעה כשיוהנה נבחרה לאפיפיור. נטען שהאפיפיור היה צריך לשבת בעירום על מושב זה, כשקבוצה של קרדינלים הציצה מבעד לחור כדי לאמת את מינו של האפיפיור. לאחר שהובהר שהאפיפיור הוא אכן גבר, הכריזו הקרדינלים "Testiculos habet et bene pendentes" - "יש לו אשכים, והם מתנדנדים כראוי". כסאות אלו אכן קיימים, ואחד מהם מוצג לראווה במוזיאון הוותיקן, אך תפקידם של החורים שנוי במחלוקת. על כל פנים, שני כסאות אלו קדמו לאפיפיורית יוהנה, ולכן אין קשר ביניהם לבין הצורך לאמת את מין האפיפיור.
[עריכה] לקריאה נוספת
- וולפולק קרוס דונה, האפיפיורית יוהנה, הוצאת נירם.
