האספה המכוננת הלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האספה המכוננת הלאומית (בצרפתית:Assemblée nationale constituante) הוקמה ב-9 ביולי 1789 במהלך המהפכה הצרפתית

תוכן עניינים

1 הרקע
2 מבנה האספה בקיץ 1789
- 2.1 הדמויות והמפלגות החשובות של האספה
3 פיזור האספה

[עריכה] הרקע

אספת המעמדות, אשר התכנסה ב5 במאי הגיעה למבוי סתום כבר למחרת. הנציגים של המעמד השלישי ניסו לייעל את הגוף המייצג את אזרחי צרפת. הם התכנסו בנפרד משני המעמדות הראשונים בתור מה שהוגדר כ"קומונה". ב-12 ביוני הקומונה הזמינה את שאר המעמדות להצטרף אליהם. חלק ניכר מהמעמד הראשון (הכמורה) עשו כן, אך כמעט כל בני האצולה סירבו.

ב-17 ביוני הקומונה קיבלה את הקמת האספה הלאומית ברוב של 490 נגד 90. המעמד הראשון הצטרף לאספה החדשה יומיים לאחר מכן.

בעקבות מאמציו של לואי השישה עשר והמעמד השני למנוע מנציגי העם להפגש, האספה נאלצה להעתיק את דיוניה למגרש הטניס המלכותי ב-20 ביוני. במגרש זה הם נשבעו את שבועת מגרש הטניס, תוך כדי שהם מבטיחים לשוב ולהתכנס עד אשר צרפת תקבל חוקה חדשה. אחרי שהוא לא הצליח לפזר את האספה בכח, לואי הכיר בסמכותה ב-27 ביוני. האספה שינתה את שמה ל"האספה המכוננת הלאומית", והחלה לתפקד כרשות מחוקקת. יחד עם זאת, ספרים רבים מתיחסים אל האספה בשמה הישן "האספה הלאומית".

[עריכה] מבנה האספה בקיץ 1789

לאחר נפילת הבסטיליה ב-14 ביולי, האספה המכוננת הלאומית שימשה כממשלתה של צרפת.

[עריכה] הדמויות והמפלגות החשובות של האספה

אויביה השמרנים של המהפכה (ברבות הימים יקבולו את השם "ימניים")
- ז'אק אנטואן מארי קזלה - דובר הזרמים הקיצוניים של האריסטוקרטיה
- ההגמון ז'אן סיפרן מורי - נציג הכנסייה.

"הדמוקרטים המלוכנים" (ברבות הימים יקבלו את השם "קונסטיטוציאנלים או מונרכיסטים). כרתו ברית עם ז'אק נקר תמכו במשטר הדומה למשטרה של בריטניה.
- ז'אן ז'וזף מונייה
- הרוזן דה לאלי-טולנדל
- הרוזן דה קלרמון-טונר
- פייר ויקטור מלואה

המפלגה הלאומית, באותו הזמן מאוחדת סביב רעיונות דמוקרטיים ותמיכה במהפכה. יצגה את עניני מעמד הביניים, אך הייתה קשובה גם לענינם של העניים.

בין נציגיה הבולטים:

- אונורה מירבו
- המרקיז דה לה פאייט
- ז'אן-סילבן באיי

אל האישים והקבוצות האלה, יש להוסיף את עמנואל ז'וזף סייה, הנציג הבולט ביותר באספה, מי שעתיד להתמנות למשרת הדירקטור בתקופת הדירקטוריה ואחר כך קונסול בשיתוף עם נפוליון. הוא הצליח לגשר בין תומכי המלוכה החוקתית לבין תומכי הדמוקרטיה המלאה.