האגודה הפביאנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האגודה הפביאנית היא תנועה סוציאליסטית בריטית, שמטרתה לקדם את הסוציאליזם על ידי סוציאל-דמוקרטיה, ולא במהפכה. היא ידועה ביותר בשל הפעילות שלה מסוף המאה ה-19 ועד למלחמת העולם הראשונה. האגודה הניחה רבים מהיסודות למפלגת הלייבור הבריטית בתקופה זו והיא קיימת עד היום. אגודות דומות קיימות באוסטרליה ובניו-זילנד.
[עריכה] היסטוריה
האגודה נוסדה ב-4 בינואר 1884 בלונדון, כענף של אגודה שנוסדה ב-1883 ששמה היה האחווה של החיים החדשים. בין החברים היו המשוררים אדוארד קרפנטר וג'ון דייווידסון, הסקסולוג האבלוק אליס והמזכיר לעתיד, הקווייקר אדוארד ר. פיס. הם רצו לשנות את החברה על ידי הצבת דוגמה של חיים פשוטים, שאחרים יוכלו לחקות. אך כאשר כמה מהחברים רצו להיות גם מעורבים פוליטית, הוחלט לייסד אגודה נפרדת, האגודה הפביאנית. כל החברים יכלו להיות חברים בשתי האגודות. האחווה של החיים החדשים התפרקה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, אך האגודה הפביאנית צמחה להיות האגודה האינטלקטואלית חשובה ביותר בבריטניה בתקופה האדוארדית.
מיד לאחר ייסודה היא החלה למשוך אליה אינטלקטואלים רבים שתמכו בסוציאליזם, כולל ג'ורג' ברנרד שו, ה. ג'. וולס, סידני וביאטריס ווב, בני בסאנט, גראהם וואלס, הוברט בלנד, אדית נסביט, סידני אוליבייר ואמלי פנקהורסט. אפילו ברטרנד ראסל נעשה לחבר מאוחר יותר.
הקבוצה, שתמכה בשינוי הדרגתי ולא מהפכני, נקראה - בהצעתו של פרנק פודמור - על שם הגנרל הרומי קוינטוס פאביוס מקסימוס קונקטטור (שכינוי היה "המעכב") שתמך בטקטיקה של התשה במקום בקרבות פנים אל מול פנים כנגד הצבא הקרתגי תחת חניבעל.
הסוציאליסטים הפביאנים היו ביקורתיים כלפי מסחר חופשי ותמכו במדיניות הגנה של האינטרסים של בריטניה כנגד מדינות אחרות.
פביאנים רבים השתתפו ביצירת מפלגת הלייבור ב-1900 והחוקה של האגודה, שנכתבה בידי שו, שאבה רבות מהמסמכים המייסדים של המפלגה. בכנס הייסוד של המפלגה היו לאגודה הפביאנית 861 חברים והיא שלחה נציג אחד.
בתקופה שבין מלחמות העולם, הפביאנים מ"הדור השני", כולל הסופרים ר. ה. טוני, ג'. ד. ה. קול והארולד לסקי, המשיכו להוות השפעה חשובה על ההגות הסוציאל-דמוקרטית.
בתקופה זו רבים מהמנהיגים העתידיים של העולם השלישי נחשפו למחשבה הפבאינית; החשוב מביניהם ג'ווהרלל נהרו מהודו, שלאחר מכן הנהיג מדיניות כלכלית עבור חמישית מהאנושות על בסיס הקו הפביאני הסוציאל-דמוקרטי.
[עריכה] מורשת
במהלך המאה ה-20 הקבוצה תמיד הייתה משפיעה במעגלי מפלגת הלייבור, עם חברים כמו רמזי מקדונלד, קלמנט אטלי, אנתוני קרוסלנד, ריצ'רד קרוסמן, טוני בן, הרולד וילסון ובתקופה האחרונה - טוני בלייר וגורדון בראון. בן פימלוט היה יושב הראש בשנות ה-90.
בשנים האחרונות הקבוצה הפביאנית הצעיר, שנוסדה בשנות ה-60, נעשתה קבוצה חשובה לפעילים צעירים והיה לה תפקיד בבחירתו של טוני בלייר ב-1994. לאחר תקופה של חוסר פעילות, הפביאנים הסקוטים הצעירים התארגנו מחדש ב-2005.
המהדורה האחרונה של המילון לביוגרפיה לאומית (הכולל את הביוגרפיות של אנגלים מפורסמים בהיסטוריה) כללה 174 פביאנים.
ארבעה מהפביאנים המפורסמים ביאטריס וסידני ווב, ג'ורג' וואלס וג'ורג' ברנרד שו החליטו לייסד את בית הספר הלונדוני לכלכלה בארוחת בוקר ב-4 באוגוסט, 1894.
