גופו של עניין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גופו של עניין (באנגלית: The Body in Question) הוא ספר מאת ג'ונתן מילר העוסק בתולדות הרפואה המערבית, בהיבטים חברתיים ואנתרופולוגיים של הרפואה, וכן מציג את מדע הרפואה כמקרה-מבחן בפילוסופיה של המדע.

הספר נכתב בעקבות סדרת טלוויזיה בהפקת הרשת הציבורית הבריטית BBC. ג'ונתן מילר כתב והנחה את הסדרה, ומאוחר יותר עיבד אותה לספר. הספר יצא לאור בבריטניה באנגלית בשנת 1978, והוא תורגם לעברית בידי יוסף גרודזינסקי בשנת 1983. סדרת הטלוויזיה נקנתה על-ידי רשות השידור ושודרה בארץ בתחילת שנות ה-80.

הספר מציג רעיון מרכזי שעל-פיו הבנת תפקודו של גוף האדם מתקדמת באמצעות דימויים טכנולוגיים. ככל שהפיתוחים הטכנולוגיים משתכללים, כך נוצרים עוד ועוד דימויים שאליהם אפשר להשוות את תפקודן של מערכות בגוף האדם, ולפיכך להבין טוב יותר את האופן שבו גוף האדם מתפקד. מילר כותב בהקדמה לספר: "ומאחר שהחיפוש אחרי טבעו של משהו הוא בעיקרו גילוי דברים שהוא דומה להם, הרי שהתרומה המרשימה ביותר לגידול בהבנה הייתה תחילת השימוש בדימויים מאירי עיניים."

ג'ונתן מילר מביא כמה דוגמאות להתפתחות הרפואה במקביל להתפתחות הטכנולוגיה. הוא מראה כיצד הושווה הלב במהלך ההיסטוריה למערכות שונות שהיו נפוצות בשעתן, אולם רק עם המצאת המשאבה, והפצת השימוש בה במהלך המאה ה-16 כאמצעי לכיבוי שרפות ולניקוז מים ממכרות, הושגה פריצת דרך בהבנת תפקודו, ולפיכך גם בטיפול במחלות הקשורות בו.

דוגמה אחרת מסוג זה שמובאת בספר היא התפתחות מחקר מערכת הרבייה והגנטיקה במקביל להתפתחות שיטת העבודה בסרט נע. ההיריון הושווה ליצירת חפץ בידי בעל-מלאכה, וכל עוד נהגה השיטה שעל-פיה מייצרים כל חפץ בנפרד לפי דגם מוכן מראש, סברו פילוסופים, מדענים ורופאים כי בזרע טמונה דמותו של התינוק שעתיד להיוולד. המהפכה התעשייתית הביאה שיטת ייצור חדשה - שיטת הסרט הנע, שבה כל עובד אחראי רק על שלב אחד בייצור, ולפעמים הוא אינו בקיא כלל בשלבי הייצור האחרים. שיטה זו סיפקה דימוי טוב יותר לאופן שבו מתפתח תינוק, ובסופו של דבר יצרה תשתית לגילוי הקוד הגנטי.

הספר בוחן את תולדות הרפואה מנקודת מבט הומניסטית. התפתחות הרפואה מוצגת בו כהישג של "רוח האדם", בדומה להישגים טכנולוגיים, ארכיטקטוניים והישגים בתחום האמנות. למשל, ספרו של ויליאם הרווי על מחזור הדם מוצג על-ידי מילר כספר קריאה משובח, ולא רק כמאמר פורץ-דרך בתחום הרפואה. כמו כן מתוארת ההתפתחות בתיאור גוף האדם באמנות הפלסטית במקביל להתפתחות חקר גוף האדם למטרות רפואיות. הספר מביא יצירות אמנות רבות, בעיקר תמונות ופסלים, המדגימים רעיונות חדשים באמנות ובפילוסופיה, ששימשו בסיס גם למחקר הרפואי.

היבט הומניסטי אחר של תיאור תולדות הרפואה, הוא שימת דגש על תרומת התרבות הקלאסית, תרבות יוון ורומי, להתפתחות הרפואה. בעיקר מוזכרים כתבי הפילוסוף היווני אריסטו וכתביו של הרופא הרומי גלאנוס כשתשתית שעליה מתבסס המחקר המדעי ברפואה. רפואה בתרבויות לא-אירופיות מובאת רק בפרק העוסק בהיבטים החברתיים האנתרופולוגיים של הרפואה, ואף על-פי שמילר מתייחס לתרבויות האלה בכבוד, הוא אינו מניח שיש להן חלק בהתפתחות מדע הרפואה המודרני.

מהספר עולה כי מילר שייך לגישה הרואה את מטרתו של המדע בכלל ומדע הרפואה בפרט כ"ביטול המיסתורין" - כלומר מציאת סיבה רציונאלית ואובייקטיבית לכל תופעה הקשורה בגוף האדם. אף על-פי שמילר מציין במפורש שגם רופא אליל הוא רופא הממלא בקהילה שלו את כל הפונקציות שרופא מערבי ממלא בקהילה מערבית, הוא רואה את התפתחות הרפואה כהתקדמות מהסברים סובייקטיביים או מיסטיים לתופעות גופניות, להסברים רציונאליים ואובייקטיביים. אפקט הפלאסבו, למשל, מתואר על-ידו כבעיה שעל המחקר המדעי להתמודד איתה, ולא ככיוון אפשרי לשיטות ריפוי לא-שגרתיות.