גאולוגיה של הירח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הירח הוא עתיק מאוד,והפעילות הגאולוגית על פניו נפסקה לפני כ2.5 מליארד שנים,קליפתו אינה נתונה לתהליכים טקטוניים, וגם אטמוספירה נעדרת כמעט לחלוטין משמע שאין רוחות אין גשמים ולכן אין בליה או כל תהליך אחר שנובע מקיום אטמוספירה, הרכבם הכימי של סלעי הירח נמדדו בתצפיות מלוויינים שהקיפו אותו, וכן הובאו לכדור הארץ על ידי חלליות אפולו, קליפת הירח היא בעיקרה בזלתית, ועשירה בברזל ומגנזיום ודי דומה לסלעי הבזלת הארציים מלבד העובדה שהבזלת הירחית אינה מכילה מים ומינרלים נדיפים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה כללי
גוף הירח הוא בעל צורה מוארכת ואינו כדורי, והצדים הצרים פונים אל כדור הארץ ואל הצד המקביל, לצורה זו אחראים כוחות הגאות של כדור הארץ, בתחילה חייו הירח היה גוף לוהט ונוזלי שהתקרר בקצב מהיר מאוד, וכך הגאות התקבעה בתצורתו, כוחות גאות אלו גם אחראים לכך שהירח אינו סובב סביב צירו ביחס לכדור הארץ, ובגללם הוא גם צובר מהירות ומסלולו הולך ומתרחק מכדור הארץ.
[עריכה] הכוחות הגאולוגיים
על הירח פועלים מספר כוחות שמשפיעים על תצורתו בכלל ועל הטופולוגיה של פניו בפרט
- כוחות הגאות של כבידת הארץ
- התנגשויות של גופים קוסמיים
- רוח השמש והקרינה החזקה
כוחות הגאות - יוצרים רעידות אדמה על פני הירח
התנגשויות - התנגשויות של גופים קוסמיים בגדלים שונים - מטאוריטים שביטים וכולי, שגם שוחקים את פני השטח וגורמים לכך שפני הקרקע מוכסים באבק של שברי סלעים וגם יצרו ויוצרים מיליוני מכתשים מהם קטנים ומהם אדירי ממדים, היות ועל הירח אין פעילות טקטונית על כן ההתנגשויות בעצם אחראיות לצוקים ולואדיות התלולות שעל הירח, והם אלו שיצרו את העמקים ושרשרות ההרים שעל פניו
רוח השמש וחשיפה המתמדת לקרינה האדירה של השמש גם הם מוסיפים לארוזיה של קליפת הירח, רוח השמש גם אחראית לשחרור של גזים מהסלעים אל פני השטח, וכך בעצם מוסיפה כל העת גזים לאטמוספירה שהולכת ומתפזרת גם היא כל העת אל החלל
גוף הירח הוא בעל מוליכות גבוהה מאוד של גלים סיסמיים, וכל רעידה שתתרחש על פניו תופץ למרחקים גדולים ולא תדעך מהר, אם זאת היות והירח נעדר פעילות טקטונית והגורמים היחידים לרעידות הם התנגשויות וכוחות הגאות על כן רעידות משמעותיות נדירות, אם כי רעידות מינוריות נמדדות כל העת 1-2 דרגות ריכטר עוצמתם ברגיל, הרעידה החזקה ביותר שנמדדה הייתה 4 בסולם ריכטר
[עריכה] טופולוגיה
המבנה הטופולוגי הבולט מאוד לעין מחלק את הירח לרמות בהירות ולימות כהות, האזורים הכהים כונו ימות שמחמת כהותם העלו הצופים הראשונים את הסברה שהן מכילות מים (אין שם מים), הצד שצופה אל כדור הארץ מאופיין בימות ואילו הצד המוסתר נעדר כמעט לחלוטין מבנים ימותיים
הימות הם שטחים גדולים מכוסים בבזלת שכמות המכתשים על פניהן קטנה משמעותית מאלו שעל הרמות, הימות נוצרו בזמן מאוחר יותר מהרמות ועל כן לא הספיקו להצטלק באותה כמות מכתשים כהרמות, הימות עצמם נוצרו כנראה מהתנגשויות אלימה ביותר שסדקו את קליפת הירח ואיפשרו לבזלת לדלוף ולהציף את המכתש שנוצר (בעבר הועלתה גם סברה שהן נוצרו מבועות של גז עצומות שעלו ממעמקי הבזלת המותכת ), כך גם מוסברת העובדה שהצד המוסתר נעדר ימות כיון ששם הקליפה עבה הרבה יותר ועל כן התנגשות אלימה לא בהכרח תגרור את סידוק הקליפה ודליפת הבזלת - ואילו בצד הפונה אל הארץ הקליפה דקה ועל כן נסדקת בהתנגשות אלימה ( ההבדלים בעובי הקליפה מוסברים בכוחות הגאות שהארץ מפעילה על הירח)
המבנה הטופולוגי הקיצוני של הירח מאופיין בחריצים עמוקים ובהרים גבוהים, והיות שציר סיבובו של הירח הוא נמוך מאוד(מעלה וחצי) על כן בקטבים מצויים ואדיות וחריצים עמוקים שאינם זוכים לאור שמש לעולם, הטמפרטורה בגאיות אלו נמוכות ביותר ומגיעות למעל מינוס 200 מעלות צלזיוס, בתחילה שיערו שגאיות אלו הם מלכודת שיקפיאו את הגזים הדלילים שבאטמוספירת הירח הקלושה עד מאוד, וכך גם יקרה לאדי המים שמצויים על הירח (מגיעים בהתנגשות של שביטים או בהתמרה של סלעים בקרינת השמש), לאחרונה אומתה ההשערה על ידי תצפיות לוויינים (קלמנטיין- שוגר ב1994) שמקיפים את הירח.
