בני לילית (הארץ התיכונה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בני הלילית (Elves, או אלפים או עלפים) הינם אחד הגזעים הבדויים המופיעים בעולם הפנטזיה של ג'ון רונלד רעואל טולקין. ההיסטוריה המורכבת של בני הלילית מתוארת ברובה בסילמריליון, ומוזכרת בספרי שר הטבעות. ראוי לציין כי בני הלילית של טולקין שונים באופן משמעותי מבני הלילית של הפולקור הקדום כמו גם מאלו של הפנטזיה המודרנית. בני הלילית של טולקין היו אנושיים למדי, אך לא נפוּלים. את עצמם כינו בני הלילית "קְוֵנְדִי" ("הדוברים"), לאור העובדה שבעת בריאתם היו היחידם בעלי מתת הדיבור.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] עידני העצים
סיפורי בני הלילית נמתחים על ימיה של ארדה החל מעידני העצים, עת בריאתם. אגדותיהם העוסקות בתקופה המדוברת דנות בהתגבשות פלגי בני הלילית, גילויים על־ידי מלקור, מקור הרוע בעולמו של טולקין, ויציאת הואלאר להגנתם.
[עריכה] התעוררות בני הלילית
לפי האגדה, בשנת הואלאר 1050 לבריאת העצים הפיח ארו אילובאטאר, אבי הבריאה בעולמו של טולקין, את רוח החיים בבני הלילית הראשונים : אִימִין ("ראשון"), טַאטַא ("שני"), אֵנֵל ("שלישי") ונשותיהם, בסמוך למפרץ קואיווינן. שלושת הזוגות תרו את היערות, ובדרכם מצאו שלוש קבוצות של בני לילית אחרים. כל קבוצה נלקחה על־ידי אחד מראשוני הנבראים, לפי סדר בריאתם. 60 בני הלילית שנאספו עד העת ההיא ישבו לגדות הנהרות והמציאו את השירה והמוזיקה, אך מאוחר יותר חזרו לתור את הארץ.
בתורם את הארץ התיכונה, גילו בני הלילית 18 זוגות נוספים אשר בהו בכוכבי השמים. אימין החליט לא לקחתם, ולכן טאטא צירפם לקבוצתו. בהמשך הליכתם גילו בני הלילית עוד 24 זוגות אשר זמרו ללא מילים. גם אותם לא לקח אימין, ולכן צירפם אנל לקבוצתו. 144 בני הלילית שחיו יחדיו עד העת ההיא התיישבו ולמדו שפה משותפת וששו, אולם אימין קיווה להרחיב את קבוצתו הקטנה. הוא יצא למסע, אך מלבדו איש לא הצטרף אליו. המסע היה ללא הועיל, ולא נמצאו בני לילית נוספים.
מלקור היה הראשון לגלות את דבר התעוררות בני הלילית. הוא עורר בבני הלילית חששות מפני הואלאר, ונודעו בקרבם סיפורים לגבי רוכב שחור אשר חטף בני לילית והביאם למעוזו של מלקור, היכן שהם עוותו והפכו לאורקים.
אחרי מלקור, גילה את בני הלילית הואלא אורומה, ובהבינו מי הם דיווח ליתר הואלאר אשר הסכימו כי יש לפעול נגד מלקור לטובת בני הלילית. הואלאר לחמו במלקור, ובתום מצור ממושך הוא נאסר. הואלאר הזמינו את בני הלילית להצטרף אליהם בואלינור ממלכתם באמאן. פלגים מסוימים בבני הלילית הסכימו לצאת למסע, בעוד שאחרים סירבו לצאת או שנטשוהו בדרך.
אורומה כינה את בני הלילית "אֵלְדַר" ("עמי הכוכבים") הואיל והם נולדו תחת הכוכבים, אולם השם מאוחר יותר היה תקף לבני הלילית שנענו לזימון הואלאר.
נוצרו שני ריכוזים עיקריים של בני הלילית: הראשון של הנותרים מאחור בבלריאנד והשני של העוקרים לואלינור. במקומות בהם התגוררו, הקימו בני הלילית ערים ושגשגו, אולם שחרור מלקור מכליאתו גרר את חורבן שני העצים וגניבת הסילמרילי, תכשיטים יקרים שהוכנו על־ידי פאנור, נסיך סיעת הנולדור. הגניבה והנאום של פאנור דרבנו חלקים בנולדור לשוב לבלריאנד ולהאבק במלקור. בזמן קרבם הראשון עמו, קרב דאגור-נואין-גיליאת, נפתח העידן הראשון של ארדה.
[עריכה] בני הלילית בעידני העצים
לפי הסילמריליון, אֵרוּ אִילוּבָאטָאר ("האחד אשר הוא אב לכל"), הישות האלוהית בעולמו של טולקין, יצר ראשית את האַיְנוּר ("הקדושים"). איתם יצר אילובאטאר את מנגינת האינור. מנגינה זאת הפר מלקור, החזק והרע שבאינור, פעמיים, אך בפעם השלישית יצר אילובאטאר מנגינה אשר ריתקה את האינור, והייתה, למעשה, תמצית ההיסטוריה של עולם שלם. האיינור ביקשו לממש את המנגינה, ואילובאטאר יצר את אֶאַה (היקום) ו-אַרְדָה (העולם). לארדה ירדו האינור ושם נקראו ואלאר, אולם גם מלקור ירד לארדה ושיבש את נסיונות האינור האחרים לעצב את ארדה לקראת בו ילדי אילובאטאר, הם בני הלילית ובני האדם.
אחר התעוררות בני הלילית הם התאספו ונתחלקו לשלוש סיעות עיקריות : הלינדאר, הואניאר והנולדור. מלקור גילה אודות בואם בטרם הואלאר, ונהג לתפוס בני לילית ולעוותם ליצורים אפלים, אורקים. לכאשר בני הלילית נתגלו על ידי הואלא אורומה יצאו הואלאר להגנתם. מלקור הוכנע והושם במעצר. הואלאר הזמינו את בני הלילית להצטרף אליהם בואלינור, ממלכתם המוגנת אשר באמאן.
שליחים של בני הלילית יצאו במלאכות לאמאן. בחוזרם דברו השליחים אודות אור העצים וחוכמת הואלאר והאיצו בבני עמם לצאת לאמאן. לא כל בני הלילית יצאו למסע, ובין אלו שיצאו היו גם בני לילית שפרשו מהמסע.
- הקבוצות של בני הלילית אשר לא עקרו לאמאן :
- האבארי, אשר סרבו לצאת למסע. רובם באו מקרב שבט הלינדאר, עמו של אנל. יתר האבארי הורכבו ממספר קטן של בני הנולדור.
- מקרב הטלרי, בני לינדאר אשר נענו לזימון, נותרו בארץ הנאנדור שפרשו מהמסע מפני שהיה קשה, ובליבם היה חשש לחצות את הרי הערפל. מקרב הנאנדור מאוחר יותר קמו בני הלילית הירוקים אשר עקרו לבלריאנד. מהנאנדור קמו גם בני הלילית של היערות אשר התגוררו במירקווד ולותלוריין. בני הטלרי אשר הגיעו לבלריאנד אך סרבו לעברור לאמאן נקראו הסינדאר. הטלרי אשר התכוונו לעבור לאמאן אך נותרו מאחור כדי לחפש אחר אדונם תינגול נקראו אגלת. אחרונים בטלרי אשר נותרו מאחור היו הפאלאתרים.
כל אלו כונו מוֹרִיקוֵנדִי (בני הלילת האפלים), הואיל והם לא ראו את זוהר שני העצים מעולם.
- הקבוצות של בני הלילית אשר עברו לאמאן :
- הנולדור אשר לא נמנו על האבארי והואניאר הגיעו ראשונים לאמאן. אליהם הצטרפו הטלרי אשר לא נטשו את המסע הגדול. אלו נתכנו קאלאקונדי (בני הלילית המוארים) משום שהם ראו את זוהר שני העצים.
בני הלילית שהגיעו לואלינור למדו מחוכמתם של הואלאר והגיעו להישגים רבים. עריהם הראשיות היו טיריון שנבנתה על־ידי ראשוני הבאים ואלקוַלונדה שנבנתה על־ידי הטלרי. בו בזמן, ממלכת הסינדאר בדוריאת שגשגה. הגמדים פגשו בבני הלילית מהסינדאר, התחברו עמם וסייעו בבניין עירם הנאה מנגרות. סמוך לכך שוחרר מלקור מכליאתו, ושקריו נגד הואלאר החלו לחלחל לליבם של הנולדור. בעת זאת של פריחה, חישל פאנור, נסיך הנולדור, את הסילמארילי, שלוש אבני חן שהחזיקו את אור העצים.
מלקור זמם מחדש להפריע לשלום ששרר והסית את מוחו של פאנור נגד פינגוליפן, אחיו למחצה, בטענות שקריות. לבסוף איים פאנור על חיי אחיו, ונשלח לגלות על־ידי הואלאר. הואלאר הבינו כי מלקור עמד מאחורי התקרית, ושלחו את טולקאס, הואלאר הלוחמני ביותר, לאסור אותו, אולם מלקור לא נמצא. בסמוך לכך ביקר מלקור את פאנור וניסה בפעם האחרונה להשיג ממנו את הסילמארילי, אך פאנור סירב, ומלקור פנה צפונה.
פינגולפין ופאנור נפגשו בחגיגות שארגנו הואלאר כדי להשכין שלום בין השנים, אולם לפתע נפל צל על ואלינור. מלקור חזר דרומה ובעזרתה של אונגוליאנט, רוח רעה בדמות עכבישה, הרס את שני העצים, הרג את פינוה, אבי פאנור, ושדד את הסילמארילי.
פאנור הזועם קרא לנולדור להשתחרר מעול הואלאר ולהחזיר לידיהם את הסילמארילי. את עצמו ובניו השביע פאנור, עם אילובאטאר כעדם, לרדוף את מורגות ("האויב השחור", כינוי שנתן פאנור למלקור) ולהשיב את הסימארילי. השבועה המיטה גורל נורא על פאנור ובניו ודחפה אותם לביצוע מעשים נבזיים, בהם שלושה טבחים עתידיים שהם ערכו בבני לילית אחרים.
לבסוף הצטרף פינגולפין לסיעתו של פאנור וחבורה גדולה של נולדור יצאה לעיר הטלרי כדי להשיג את הספינות הנדרשות למסע. הטלרי סרבו לתת או למכור את הספינות, ולכן טבחו בהם הנולדור בטבח השארים. בדרכם לצפון ולינור, נתגלה אליהם ישות אשר נבאה כי תלאות אין ספור הם יחוו במרדף, וכי ואלינור לעד תהא סגורה בפניהם. מעטים בנולדור שבו וקבלו חנינה, אולם הרוב המשיכו במסעם.
לאורך המסע בגד פאנור בפינגלופין כאשר חצה את הים ושרף את הספינות במקום לשולחן לפינגלופין. למרות קושי זה, חצה פינגלופין את מעברי הקרח של הלקרקסה במחיר כבד לאנשיו. בשנת שריפת הספינות שילח מורגות צבא אורקים נגד ממלכת דוריאת והפאלאתרים, בקרב שנודע כקרב הראשון של בלריאנד. לאחר קרב זה נחתו הנולדור בראשות פאנור ולחמו את קרב דאגור-נואין-גיליאת, בו החלה מסתמנת מגמת נצחון של בני הלילית במאבקם נגד מורגות ונפתח העידן הראשון. למרות נצחונותיהם המוקדמים, בני הנולדור הגולים סבלו ממפלות קשות, ורק בעזרת הואלאר נצלו ממורגות לקראת תום העידן הראשון.
[עריכה] העידן הראשון
בתחילת העידן הראשון זכו בני הלילית לנצחון מפואר בקרב דאגור אגלארב ובמשך מאות שנות שמש הטילו מצור על אנגבאנד. בשנות השלום בנו בני הלילית את ממלכותיהם בבלריאנד וחזו בכניסת שלושת בתי בני האנוש לתוך בלריאנד. שלוותם הופרה בקרב הלהבה הפתאומית, בו הנחיל מלקור תבוסה מרה לבני הלילית. קטלנית עוד יותר הייתה תוצאת קרב אין-ספור הדמעות.
מאוחר יותר, למדו בני פאנור כי הסילמריל אשר בֶּרֶן בן האדם לקח מיד מלקור, היה בידי אלווינג, נכדתו. בנסיון להשיג את הסילמריל תקפו האחים את ארברניאן, ממלכתם של אלווינג ואארנדיל, וטבחו בבני לילית רבים, כפי שעשו מוקדם יותר בדוריאת מאותה הסיבה. אלווינג קפצה לים, אך הואלא אולמו הצילה והביאה יחד עם הסילמריל לאארנדיל. הלה יצא לאמאן בבקשה בהולה לעזרה מהואלאר, ואלו נענו. הקרב האחרון במלחמות בלריאנד, מלחמת החרון, הביא לתבוסתו של מלקור ותחילת העידן השני, אך גם לטביעת בלריאנד.
[עריכה] העידן השני
בעידן השני עשו את דרכם בני לילית רבים חזרה לואלינור והאֵדָאִין (בני האנוש שלחמו במלקור) עקרו לנומנור. אף על פי כן, קמו בארץ התיכונה מספר ממלכות של בני לילית. הראשונה לקום הייתה לינדון תחת גיל-גאלאד אשר שרדה עד לעידן הרביעי, ובה נבנו הנמלים האפורים ששמשו את בני הליליות במסעותיהם המאוחרים לולינור. ממלכה חזקה נוספת היית ארגיון, אשר נשלטה בראשית על־ידי גלדריאל בת אחיו של פאנור וקלבורן בעלה. הזוג עזב את ארגיון לטובת לותלוריין, והשליטה עברה לקלברימבור, נכד פאנור.
בימי קלברימבור הופיע סאורון בארגיון. בעבר שירת סאורון את מלקור, אך עם מפלת אדונו נכנס למחבוא. משחלפו כ־1,000 שנים, צץ סאורון בממלכת בני הלילית, והוא מחופש לאֶנָּאתָר, אדון המתנות. סאורון התידד עם נפחי ארגיון, וגרם להם לחשל את 19 טבעות הכוח. סאורון הצליח להשיג את כולן, מלבד שלוש טבעות בני הלילית, והשמיד את ארגיון. ניצוליה ברחו לחסות ימלאדריס, לוריין או לינדון. סאורון כבש את כל אריאדור למעט ימלאדריס, היא ריוונדל, אשר הקים אלרונד, מפקד בצבא גיל-גאלאד, כמחסה לניצולי ארגיון. גיל-גאלאד פנה לנומנור בבקשה לעזרה נגד סאורון. עם בוא הסיוע נופצו צבאות סאורון וסאורון ברח למזרח הארץ התיכונה. מלך נומנור האחרון, אר־פאראזון, יצא להלחם בסאורון, והצליח לתפוס אותו. סאורון נלקח כשבוי לנומנור. שם השחית את מוח המלך, וגרם לו להפר את איסור הולאר על בני נומנור לבוא לאמאן. עונש הואלאר היה חמור, ונומנור הושקעה. מעטים מבני נומנור, חברי סיעת הנאמנים, ניצלו מהאסון ויצאו לארץ התיכונה.
אחר מפלת נומנור והקמת ממלכות נומנור הגולות בארץ התיכונה שב סאורון למורדור. בשנת 3429 שיגר מתקפה קשה על גונדור, ובשנה העוקבת הוקמה הברית האחרונה בין בני האדם לבני הלילית. במסגרת קרבותיה נצחה הברית את סאורון וכחותיו, אך גיל-גאלאד ואלנדיל, ראש סיעת הנאמנים, נהרגו. בתום הקרבות החל העידן השלישי של ארדה, ובני לילית רבים עזבו את הארץ התיכונה.
[עריכה] העידן השלישי
בהיסטוריה של בני הלילית, העידן השלישי סימן יותר מכל את העזיבה הסופית של הארץ התיכונה. לכל אורכו נדדו בני לילית רבים לואלינור; מספר בני הלילית היה מועט וממלכותיהם מצומצמות ומנתוקות. ריכוזי בני הלילית בעידן השלישי היו לוריין, ריוונדל, ממלכת יעראופל ולינדון המצומצמת. בני הלילית שמרו לעצמם, ונמנעו מלהתערב בענייני הארץ התיכונה, עד שבשנת 2460 נפל צילו של בעל האוב, הוא סאורון המחופש, על דרום יעראופל במעוז דוֹל גוּלדוּר.
לבקשת גלדריאל זומנה המועצה הלבנה, מועצת קוסמים ובני לילית ידועים, בשנת 2463. ועל סמך תגליתו של גנדאלף כי בעל האוב הוא הוא סאורון, פעלה המועצה לגירושו מדול גולדור. בשנת הגירוש (2941) נערך קרב חמשת הצבאות, בו לקחו חלק בני לילית בהבסת צבא אורקים מהרי הערפל. בשנת 3018 נערכה מועצת אלרונד, ובה נקבע מסלול הפעולה להשמדת הטבעת האחת, אשר נתגלתה זה עתה. בין תשעת חברי אחוות הטבעת היה בן הלילית לגולס.
מספר שנים אחר תום מלחמת הטבעת, ב־29 בספטמבר 3021 עזבו אלרונד וגלדריאל את הארץ התיכונה. אחריהם עזב קלבורן, ועמו עברו ימי הקדם מהארץ התיכונה. בשנת 120 לעידן הרביעי עזבו לגולס וגימלי את הארץ התיכונה. בשנה העוקבת מתה ארוון בת אלרונד בגיל 2901. חלק מבני הלילית עזבו לואלינור, אולם בני לילית מעטים נותרו בארץ התיכונה. עתידם יהיה לדהות עד אשר יהפכו לרוחות נטולות גוף. נראה שבני האדם, הגמדים וההוביטים ישגשגו ואוכלוסייתם תגדל. אפשרי שרוחות בני הלילית ידחקו לאזורים בלתי מיושבים. אחדים אף שיערו כי לכת המרושעת עליה התחיל לספר טולקין בספר ההמשך לשר הטבעות, אשר את עבודתו הוא נטש, קשר כלשהו לבני הלילית נטולי הגוף, אולם קשה להאמין כי בני הלילית החלו לדהות כבר בימי אלדריון.
[עריכה] מאפיינים
בני הלילית מתוארים כנאים והנבונים שבבריות הארץ התיכונה ואוהבי האומנות (בעיקר שירים, אותם זמרו בקולם היפה). יופיים וחוכמתם הנשגבת אף לא נתפסים בהבנתו של בן אנוש, וכמסופר, בפעם הראשונה שפגשו בני האדם באלף, היו בטוחים כי הם ישנים, ורואים דמות מחלומם הקסום. חושי בני הלילית וחוסנם הגופני עולים על זה של בני האנוש. זכרונותיהם וחלומותיהם שופעים כחיים האמיתיים. המאפיין המרכזי שלהם הוא האל־מוות: בני הלילית אינם מזדקנים או נתפסים לחולי. להם גם היכולת להרפא מפצעים אנושים. אף על פי כן, ניתן להורגם והמתנות שהוענקו להם הפכו אותם לבלתי־גמישים בהסתגלות לעולם משתנה שירד מגדולתו. אחר המוות נשמתם עולה לאולמות מאנדוס בואלינור. אחר תקופה מסוימת הם חווים מימוש פיזי ונותרים בואלינור לעד. יוצא דופן במישור זה היה גלורפינדל.
רוב בני הלילית היו הגונים מוסרית משום שאף בן לילית לא הצטרף למורגות או סאורון, האויבים, למרות שניתן היה להונותם. אולם קיימים יוצאי דופן לדפוס זה, כמו מיגלין אשר בגד בגונדולין כדי להציל את חייו וכן בשם אהבת דודניתו אידריל.
החיבה הקלישאית המיוחסת לבני הלילית ליערות וקשתות הינה במידה רבה טעות, הנובעת מהעובדה כי הדמות המייצגת הבולטת ביותר של בני הלילית בספרי שר הטבעות היא זאת של לגולס בן תרנדואיל, קַשָת ושוכן יעראופל. מסע אחוות הטבעת ללוריין, שם בני הלילית חיים על עצי המֶלוֹרְן ונושאים קשתות, הרחיב תפישה מוטעית זאת. מיצירותיו השונות של טולקין נודע כי בני הלילית עשויים באותה המידה לשכון במערות (נארגותרונד), ערי מבצר (גונדולין), והנולדור היו ידועים גם בחרבותיהם האדירות.
כמו כן, אין דיון מפורש בנדון האוזניים המחודדות בשר הטבעות או הסילמריליון. ידוע כי לבני הלילית של טולקין אכן היו אוזניים מחודדות רק ממכתביו של טולקין ופסקה ב"אטימולוגיות", היכן שטולקין קבע: "האוזניים הקְוֵנדיות היו יותר מחודדות ובנות צורת עלה". עדיין, שיקולים פרקטיים הכוללים מספר מקרים בהם בני אדם החשבו בטעות לבני לילית, מוכיחים כי חידוד האוזן היה עדין ומתון, בניגוד לאוזני בני הלילית הארוכות והצרות המופיעות בהפקות אנימה שונות ותרבות הפנטזיה המודרנית.
הפשטת יתר נוספת היא הדעה כי כל בני הלילית היו זהובי־שיער. למעשה, רוב בני הלילית בארץ התיכונה בתקופת שר הטבעות היו כהי־שיער. לותיין טינוביאל וארוון אונדומיאל המתוארות כיפות שבבנות הלילית, היו כהות־שיער. באופן כללי, בני הלילית משבט הואניאר היו בלונדיניים. בני לילית אחרים כבני הנולדור והסינדאר היו כהי או שחורי־שיער. ישנם מספר יוצאי דופן, כנסיכי ונסיכות הנולדור הצעירים וצאצאהים (דוגמת גלדריאל) אשר היו זהובי־שיער, אחר שיערה של אינדיס בת הואניאר, אשתו השנייה של פינוה.
