בוספורוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבוספורוס (תורכית: Boğaziçi או İstanbul Boğazı, "מצר איסטנבול") הוא מצר המפריד בין החלק האירופאי של תורכיה, רוּמֶלִי, לחלקה האסיאתי, אָנָדוֹלוּ. הבוספורוס מחבר בין ים השיש לים השחור. אורך המצר כ-30 קילומטר, רוחבו המרבי 3,700 מטר (בכניסה הצפונית) ורוחבו המינימלי 750 מטר (בין המצודות אנדולוהיסרי ורומליהיסרי). העומק במרכז המצר נע בין 36 ל-124 מטרים.
חופי המצר מאוכלסים בצפיפות, שכן העיר איסטנבול (אוכלוסייה: מעל 11 מליון איש) שוכנת משתי גדותיו.
שני גשרים חוצים את הבוספורוס. הראשון, המכונה "גשר הבוספורוס" או "גשר הבוספורוס הראשון", הושלם בשנת 1973 ואורכו 1,074 מטרים. השני, "גשר פאטי סולטן מחָמד" או "גשר הבוספורוס השני", שוכן כחמש ק"מ צפונית לראשון; אורכו 1,090 מטרים ובנייתו הושלמה ב-1988.
כיום נבנית מתחת לבוספורוס מנהרה למסילת רכבת, "מרמריי", שבנייתה צפויה להסתיים ב-2008. כ-1,400 מטר מהמנהרה יעברו מתחת למצר, בעומק של כ-55 מטרים.
[עריכה] היסטוריה
מקור השם "בוספורוס" במילה היוונית "בוספּורוס", שמשמעותה "מקום החצייה של השוורים"; השם מגיע מסיפור המיתולוגיה היוונית על מסעותיה של איו לאחר שזאוס הפך אותה להגנתה לשור.
היוונים הקדומים כינו את המצר "בוספורוס של תראקיה", ומצר אחר (מצר קרץ, המחבר בין הים השחור לים אזוֹב) כונה "בוספורוס של קרימאה". הם תרמו לבלבול גם בכך שכינו את האזורים שליד שני המצרים באותו השם (החרסונסוס של תראקיה, כיום גליפולי, והחרסונסוס של שומר, כיום הרפובליקה האוטונומית של קרים באוקראינה).
בשל חשיבות הבוספורוס להגנת איסטנבול בנו שליטי האימפריה העותומנית מצודות משני צדדיו: את אנדולוהיסרי ב-1393 ואת רומליהיסרי ב-1451. בשלהי ימי האימפריה העותומנית היא כונתה בידי האירופאים "האיש החולה על הבוספורוס" (או "האיש החולה מהבוספורוס"), כינוי המדגיש את חשיבות המצר, העובר בלב האימפריה.
חשיבותו האסטרטגית של המצר גבוהה גם היום, ומספר אמנות בינלאומיות מסדירות את תנאי המעבר של ספינות במים.
יש הטוענים כי שיטפון ענק, שאירע במצר בשנת 5600 לפנה"ס לערך, הוא הבסיס ההיסטורי לסיפורי המבול בתנ"ך ובאגדת גילגמש.
