אנטי מחיקון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטי מחיקון הוא התקן מיוחד שהותקן במכשירי טלוויזיה בישראל בסוף שנות ה-70 במטרה "להחזיר" את הצבע לשידורי טלוויזיה שהומרו לשידור שחור-לבן. מונח זה הוא חלק מההיסטוריה של הטלוויזיה בישראל.
הטלוויזיה הישראלית, שהוקמה בשלבים בסוף שנות ה-60, צילמה בדרך כלל תוכניותיה ושידרה אותן בשחור-לבן עד תחילת שנות ה-80. באותה תקופה כבר היו שידורים סדירים בצבע בארצות הברית ובאירופה, כך שתוכניות שהועברו בלוויני תקשורת או שנקנו מתחנות זרות היו צבעוניות, ואפשר היה לצפות בהן בצבע במכשירי טלוויזיה מתאימים. וזאת בתנאי שלא תמיד היה מתקיים: שהשידור הועבר ישירות מן הלווין, או הוקלט מהלווין ב-VTR צבע ("וידאו" מקצועי) ושודר דרכו, או שסרט קנוי נוגן ב-VTR צבע או בטלסינה (מקרין פילם קולנוע) צבעוני. ב-1974 החלו תחנות הטלוויזיה של ירדן ושל מצרים לשדר בצבע.
בסוף שנות ה-70 החלו אזרחי ישראל לקנות מקלטי טלוויזיה המאפשרים קליטת שידורים בצבע, שהיו יקרים יותר מהמכשירים שאפשרו תצוגת שידורים בשחור-לבן בלבד. אף שעיקר שידורי הטלוויזיה בישראל היו בשחור-לבן, קיוו הקונים לצפות בתוכניות הצבעוניות שנקנו מתחנות זרות, ובשידורי צבע מן המדינות השכנות. כדי למתן את מכירת המכשירים הצבעוניים, מתוך השקפה כי מכירתם מדגישה את הפער בין עשירים לעניים, הורתה הממשלה לרשות השידור להמיר את התוכניות בצבע כך שגם הן יוצגו בשחור-לבן, כלומר למחוק מהן את הצבע.
מולי אדן, אז מהנדס אלקטרוניקה (ומאוחר יותר מנכ"ל מרכז הפיתוח של חברת אינטל בחיפה), פיתח התקן ששולב במכשירי טלוויזיה צבעוניים, ואפשר להם להציג את התוכניות הזרות בצבע על-אף המחיקה שבוצעה על-ידי רשות השידור. את ההתקן פיתח מולי אדן על-פי הנחיות שנתן יצחק פוגל, מנכ"ל "מץ אלקטרוניקה". שמו המסחרי של ההתקן היה אנטי מחיקון.
ההתקן ייקר את המכשירים הצבעוניים עוד יותר, ואף פגם במידה מסוימת באיכות הקליטה. אף על פי כן, הפופולריות שלו הבהירה כי שיטת מחיקת הצבע אינה משיגה את מטרתה. הדבר זירז את ההחלטה לאפשר שידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית. בנוסף, בשנת 1979 קיבלה רשות השידור את הזכות לארח את תחרות הזמר של האירוויזיון, והתחייבה לשדר את האירוע בצבע. הדבר חייב סידורים מיוחדים כגון שכירת מצלמות מתאימות מתחנות טלוויזיה אירופיות, וממילא לא היה אפשר למנוע מהצופים בישראל לצפות באירוע בצבע. אף על פי שמדובר היה בערב אחד בלבד, לקראת השידור היה גל של קניית מכשירים צבעוניים ברחבי הארץ.
יורם ארידור, שמונה לשר האוצר לקראת בחירות 1981, החליט לאפשר לרשות השידור לעבור בהדרגה לשידורים בצבע. הוא גם הפחית את המס שהוטל על מכשירים צבעוניים (במקביל להפחתת מסים על מכוניות ומוצרי צריכה אחרים). תהליך המעבר לשידורים בצבע נמשך כמה שנים, והיה כה ארוך עד שעובדי רשות השידור החלו לקרוא לו בלעג "הצבע הזוחל". בהדרגה צולמו ושודרו יותר תוכניות בצבע, אם כי תוכניות בשחור לבן (בעיקר שידורים חוזרים של תוכניות לימודיות) נמשכו עד סוף שנות ה-80.
האנטי-מחיקון הפך בתוך זמן קצר לאביזר מיותר, אולם פרשת השידורים בצבע ופיתוח האנטי-מחיקון שימשה שנים רבות כדוגמה למדיניות חסרת-תבונה של הממשלה. השם המסחרי "אנטי-מחיקון" הפך למטבע לשון והמשורר נתן זך אף השתמש בו ככותרת לאחד מספרי שיריו. גם היום מטבע הלשון הזאת עדיין שימושית.
