אנטון צ'כוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטון פאבלוביץ צ'כוב (29 בינואר 1860 - 15 ביולי 1904) סופר ומחזאי רוסי.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 השפעתו 3 בין מחזותיו הידועים והמועלים ביותר 4 ספרים וקובצי סיפורים שהופיעו בעברית 5 בין ספוריו הקצרים הידועים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

נולד ב-29 בינואר (עפ"י הלוח היוליאני ב-17 בינואר) 1860 למשפחה אמידה בעיר טאגאנרוג שבדרום מערב רוסיה הארופית, לחופו של הים האזובי. כשהזכיר את הוריו נהג להעיר "את הכשרון הוריש לנו אבינו ואת הנפש אימנו". אביו הנהיג במשפחה משטר קפדן ושלח את אנטון ואחיו ללמוד בגימנסיה - דבר שעורר בליבו של אנטון כמיהה לחופש ואכן בסיפוריו שזר מחאה אילמת נגד אלימות ושיעבוד.

בשנת 1873, בהיותו בן 13, צפה באופרטה של ז'אק אופנבאך "הלנה היפה", אירוע שריגש אותו והיה לו מניע חשוב להחלטתו להיות מחזאי. באותה תקופה השתתף בעיתון הגמנסיה בכתיבת שירים, סיפורים ומערכונים הומוריסטיים. ב-1875, בהיותו בן 16, עברה משפחתו למוסקבה והוא נותר בעיר מולדתו כדי לסיים את לימודיו בגימנסיה. במוסקבה פשט אביו את הרגל ונאלץ להימלט בחשאי מנושיו, כך הפכו ממשפחה אמידה למשפחה ענייה מרודה. אנטון שנשאר בעיר טאגאנרוג החל ללמד שיעורים פרטיים ולשלוח כסף למשפחתו במוסקבה. לראשונה ידע מהי השפלה - בהמתנה למשכורתו העלובה ובמבטי הבוז מהגבירים שהעסיקוהו. תחושות השפלה אלו בוטאו ברבים מטובי סיפוריו של צ'כוב בימים שכבר היה סופר נערץ.

ב-1879, סיים את לימודיו בגימנסיה ועבר ללמוד רפואה במוסקבה ובמקביל עבד ככתב בעיתון הומוריסטי. עבודתו זו הייתה מקור המחייה העיקרי למשפחה כולה.

בשנים הראשונות לכתיבתו לא ראה בה צ'כוב ייעוד כי אם מקור פרנסה בלבד. כך את דרכו הספרותית החל בתקופה בה המשטר הצארי דיכא כל גילוי של מחשבה חברתית ושגשגו עיתונים הומוריסטיים זולים שנאלצו להסתפק בתיאור ההווי הזעיר-הבורגני. דווקא מעבודתו זו הגיח צ'כוב כסופר רוסי דגול שהוכיח והוקיע את המשטר הרוסי המשעבד, כשפרסם רשימות וסיפורים קצרים תחת מסווה הפסבדונים בשם אנטושה צ'כונטה. גיבורי סיפוריו היו בני המעמד הבינוני ולאחר מכן גם מהכפר.

בסיפוריו הקצרים גולל צ'כוב סיפור חיים שלם של דמות והפך ליוצרו של סוג ספרות חדש - סיפור קצר, הקולט לתוכו רומן. באחד ממכתביו כתב "השכלתי לספר בקצרה על פרשות ארוכות". בתיאור גיבוריו נתן אפיון ממצה שלהם בלבד ללא תיאור משפחותיהם ועברם. הוא האמין בהעמדת טיבו של האדם לפי התנהגותו (האסכולה האובייקטיביסטית בספרות).

כמו כן מתבלט סגנונו של צ'כוב בתאורי הנוף, שלא כאחרים המעיט בתיאורי טבע והסתפק בהבלטת פרט אחד האופייני מכל. סיפוריו שופעים חמלה ואהבה מלאי השראה לנדכאים, לצד הומור, סאטירה ובוז לגבירים הרוסיים, למושלי העם ולשכבת ההשכלה.

צ'כוב המחזאי מתגלה בדו-השיח התופס מקום ראשון בסיפוריו הקצרים כאמצעי עיקרי לאפיון עצמי של הגיבורים. מחזהו הראשון "פלאטונוב" לא זכה להצלחה ולאחר נסיונות כושלים להעלות אותו על במת התיאטרון קרע אותו לגזרים. מחזותיו הבאים זכו ליותר הצלחה והם בין המועלים ביותר על במות התיאטרון בעולם.

ב-1884 סיים את לימודי הרפואה והחל לעבוד כרופא בכפר ווסקרסנסק (כיום איסטרה) ליד מוסקבה שם התרחבה והתגוונה יריעת נושאי כתיבתו לאור החשפותו לחיי האיכרים, הרופאים הכפריים, בעלי האחוזוץ, הפקידים, המורים וקציני הצבא. בשנים אלו הגיע צ'כוב לידי הכרה כי ייעודו איננו רפואה אלא ספרות והוא פרסם את קובץ סיפוריו הראשון "מעשיות מלפומנה".

ב-1885 אובחנו אצל צ'כוב סימניה הראשונים של מחלת השחפת. תוך זמן קצר הפסיק צ'כוב לעסוק ברפואה והקדיש את כל מרצו לכתיבה. עד 1887 כבר פרסם שלושה קובצי סיפורים ומחזה נוסף "איוונוב". ב-1890 נסע צ'כוב, למרות מחלתו, לסיביר ולאי סחלין, על מנת לעמוד מקרוב על מצוקות האסירים שם. הספר "האי סאכאלין" מתאר את אשר ראה שם.

בשנים הבאות עד מותו, הקפיד צ'כוב לבקר באזורים מוכי רעב וחולי, הגיש עזרה לנזקקים, טיפל בנפגעי כולרה ועזר בהקמת בתי ספר לילדי איכרים.

צ'כוב נפטר ב-15 ביולי (עפ"י הלוח היוליאני 2 ביולי) 1904 בעיר המרפא באדנווילר שבגרמניה.

עד מותו פרסם צ'כוב סיפורים קצרים רבים וכתב מספר מחזות שהועלו בתאטרון היוקרתי ביותר ברוסיה "התאטרון האמנותי המוסקבאי".

[עריכה] השפעתו

צ'כוב השפיע רבות במחזותיו ובסיפוריו, במבנה העלילה ובעיצוב הגיבורים, על יוצרי המאה העשרים ברוסיה (בהם מקסים גורקי) ומחוצה לה (בהם ארנסט המינגווי).

כלל שטבע צ'כוב במבנה העלילה הפך להיות כלל בסיסי ומקודש במחזאות ובקולנוע. "אם מופיע רובה במערכה הראשונה של הצגה הוא חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה".

הוא נחשב כמחזאי בסגנון ריאליסטי, וגבורי מחזותיו אינם קשורים לזמן מסוים או למקום מסוים אלא הם נצחיים ואוניברסליים.

צ'כוב בסיפוריו מדגיש את התהום, שאינה ניתנת לגישור בין חתירת האדם לשלמות, אמת, צדק ויופי, ובין המגבלות הנוקשות המעיקות על שגרת יומו הריאליסטית. דמויותיו חולמות על החיים הטובים אך אין להן כלל סיכוי להגיע לשם ואין ביכולתן לעשות דבר על מנת לשנות את מצבן בהווה. שגרת היומיום, נתפסת על ידי צ'כוב כתהליך הרסני וממית. האושר, לעומת זאת, הינו מושג בלתי אפשרי, שכן כל חלום שמתגשם הופך מיד לחלק מהשגרה המדכאת, האפורה היומיומית.

צ'כוב שיתף את אשתו השחקנית אולגה קניפר בהצגותיו בתפקידים מרכזיים.

יצירותיו תורגמו לשפות רבות ובהן עברית והוצגו בתיאטרון "הבימה".

הסופר הצרפתי אנרי טרואיה (Henri Troyat) כתב ביוגרפיה בשם צ'כוב שהופיעה בשנת 1984 ותורגמה לעברית על ידי אביטל ענבר והופיעה בשנת 1989 בהוצאת עם עובד.

[עריכה] בין מחזותיו הידועים והמועלים ביותר

• "בת השחף" (1896)
• "הדוד ואניה" (1897)
• "שלוש אחיות" (1901)
• "גן הדובדבנים" (1904), תורגם לעברית כמה פעמים בידי כמה מתרגמים. תרגומו של גרשון שופמן, הוצג בתיאטרון הבימה, בשנת 1939.

[עריכה] ספרים וקובצי סיפורים שהופיעו בעברית

• חיי (סיפורו של בן-פרובינציה) תורגם על ידי מ. חריזמן והופיע בשנת 1967 בספרית תרמיל.
• כרכרנית/הנזיר השחור תורגם על ידי מ. ז. וולפובסקי והופיע בשנת 1965 בספרית תרמיל.
• הגברת עם הכלבלב ועוד סיפורים תורגמו על ידי מ. ז. וולפובסקי ועמנואל ביחובסקי והופיע בשנת 1982 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
• פריחה שנתאחרה, קובץ סיפורים שתורגמו על ידי נילי מירסקי והופיע בשנת 1981 בהוצאת עם עובד.
• דו-קרב וסיפורים אחרים, הופיע בשנת 2006 בהוצאת כרמל.

[עריכה] בין ספוריו הקצרים הידועים

• "פריחה שנתאחרה"
• "הגפרור השבדי"
• "אורות"
• "פרפטום מובילה"
• "הנסיכה"
• "עבודת האמנות"
• "הידרופוביה"
• "הקבצן"
• "הרופא"
• "אויבים"
• "האושר"
• "הנשיקה"
• "טיפוס"
• "לישון"
• "הדו-קרב"
• "נשות האיכר"
• "בגלות"
• "שכנים"
• "טרור"
• "אשתי"
• "הפרפר"
• "הקוף השחור"
• "כינורו של רוטשילד"
• "הסטודנט"
• "המורה לספרות"
• "יגון / מועקה"
• "ואנקה"
• "זיקית"!
• "ההתערבות"

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אנטון צ'כוב