אמורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמורית היא שפה שמית צפון-מערבית מוקדמת אשר דוברה בפי שבטי האמורי השמיים הצפוניים, להם חשיבות רבה בדברי הימים המוקדמים של המזרח התיכון. היא מוכרת אך ורק משמות פרטיים אשר אינם ממקור אכדי אשר תועדו בידי לבלרים אכדיים במהלך שלטון האמורי בבבל (מסוף האלף השלישי לפנה"ס עד תחילת האלף הראשון לפנה"ס), בעיקר ממארי (Mari) ובמידה פחותה מכך מאללח' (Alalakh), מאל-הרמל (Hermel) ומכאפאיה (Khafaya). לעתים קרובות מצויים שמות אלה גם בטקסטים מצריים מוקדמים; ושם מקום אחד – "שְׂנִיר" עבור הר חרמון – מוכר מהתנ"ך (דברים ג, ט). מאפיינים ראויים לציון כוללים:

• ההבדלה השמית האופיינית בין המושלם ובין הבלתי מושלם. למשל, "Yantin Dagan" – "דגון נותן" (נ.ת.נ); "Raṣa Dagan" – "דגון היה מרוצה" (ר.צ.י\ה). הבדלה זו כללה סיומת גוף שלישי –a (בשונה מעברית ומאכדית) וכן תנועה בלתי מושלמת –a- כבערבית, בשונה מ–i- העברית והארמית.
• תבנית פועל ובה עיצור שני דגוש. למשל, "Yabanni-Il" – "בונה אל" (ב.נ.י\ה).
• במספר מקרים בהם מופיע העיצור š בשפה האכדית, באמורית - בדומה לעברית ולערבית - מופיע העיצור h. לפיכך, "hu" – "שלו", "haa" – "שלה", h- או ʔ- קוזטיבי.
• לפועל בזמן עבר בגוף ראשון נוספות סיומות –ti (יחיד), -nu (רבים) כבשפות הכנעניות.